ת"פ 265-04-22

תקציר

השופט במקרה זה שקל בכובד ראש את הדין בדבר ביטול הרשעתם של הנאשמים וקבע כי לא התקיימו הנסיבות החריגות הנדרשות לשם כך. השופטת גם הדגישה את חומרת העבירה, שכללה מעשה אלימות מתוכנן מראש כלפי המתלוננת, והדגישה את הצורך בגינוי והרתעה במקרים כאלה. בהתחשב בנסיבות העבירה, קבע השופט את טווח הענישה המתאים לנאשם 1, שהיה העבריין העיקרי, בין 9 ל-24 חודשי מאסר. לגבי נאשם 2, שסייע וסייע לביצוע העבירה, קבע השופט טווח ענישה מופחת, הנע בין קנס למאסר על תנאי. בגזר הדין התחשב השופט בנסיבות מקלות שונות, לרבות היעדר רישום פלילי, חרטה והסכם הסולחה עם המתלונן. עם זאת, השופט שם בראש סדר העדיפויות את חומרת העבירה ואת הצורך בהרתעה. בסופו של דבר, השופט גזר על שני הנאשמים תשעה חודשי עבודות שירות, והזהיר אותם מפני ההשלכות של אי ציות. בנוסף, נגזרו על הנאשמים מאסר על תנאי, וחויבו לשלם פיצויים למתלונן. השופט התיר גם את השמדת המוצגים והעניק זכות ערעור על פסק הדין בבית המשפט המחוזי בתוך 45 יום.