ע"פ 8687/04

תקציר

בבית המשפט המחוזי בחיפה הואשם והורשע מערער ברצח תאופיק עדאווי, על סמך ראיות לפיהן תקף את עדאווי באלימות באבנים כבדות ובמקל לפני שדרס אותו עם מכונית, והביא למותו של עדוי. המערער הודה כי היה במקום אך טען להגנה עצמית, וטען כי עדאווי תקף אותו ראשון, מה שגרם לבהלה שהובילה לרצח בשוגג. עם זאת, בית המשפט דחה הגנה זו בשל סתירות בתיאוריו השונים של המערער והיעדר איום ממשי מצד עדאווי בעת האירועים. בית המשפט הגיע למסקנה כי מעשיו של המערער היו מכוונים ובלתי סבירים בנסיבות העניין, וקבעו כוונה להמית בכוונה תחילה. עדויות של קציני זיהוי פלילי וחקירות תמכו בקביעה זו, והוכיחו כוונה באמצעות חומרת החבלות וההשתלשלות המכוונת של מעשיו של המערער. בית המשפט הוסיף ושלל נרטיבים חלופיים שהציג המערער, כגון האשמת אלמונים, בשל חוסר שיתוף פעולה עם חקירות והסתירות העקביות בהודעותיו. בערעור טען המערער לעונש מופחת, תוך שהוא שומר על טענת ההגנה העצמית וטוען כי לא היה לו כוונה מוקדמת. עם זאת, בית המשפט לערעורים אישר את עונש מאסר העולם, בנימוק שמעשיו האלימים נמשכו מעבר להגנה עצמית והפגינו כוונה מעבר למעידה רגעית. בית המשפט גם אכף עונש מאסר על תנאי נוסף של 18 חודשים שירוצו בחלקו במקביל ובחלקו ברציפות למאסר עולם. השופטת ביניש והשופטת א.א. לוי הסכימו עם פסק דינה של השופטת ש' גובראן, שאישר הן את ההרשעה והן את גזר הדין, תוך הדגשת חומרת התנהלותו של המערער וכוונתו.