ת"א 51102-02-19

תקציר

השופטת קבעה כי יש לדחות את תביעת התובעים, המבקשים לפרש את החלטת מועצת מקרקעי ישראל 476 באופן הכולל התקשרויות עם חוזי משבצת מתחדשים עם מינהל מקרקעי ישראל. השופטת קיבלה את עמדת הנתבעת כי ההחלטה חלה אך ורק על התקשרויות עם חוזי חכירה. השופט ביסס מסקנה זו על שלושה שיקולים עיקריים. ראשית, מלשון ההחלטה ומההחלטות הקשורות אליה עולה כי הן נוגעות לחוזי חכירה, ולא לחוזי משבצות מתחדשים. שנית, תכליתה של החלטה 476 הייתה לתמרץ יישובים להתקשר בחוזי חכירה, והחלתה על חוזי משבצת תחמיץ תכלית זו. לבסוף, התנהלות הצדדים לאורך כ-30 שנה תומכת בפרשנותה של הנתבעת, שכן רמ"י מעולם לא החילה את החלטה 476 על חוזי משבצות, והתובעים חידשו חוזים אלה שוב ושוב ללא מחאה. טענותיהם הנוספות של התובעים, לרבות חוסר העקביות הנטען בעמדת מנהל מקרקעי ישראל בהליכים אחרים והתנהלות מנהל מקרקעי ישראל עצמו, נדחו אף הן, תוך התעלמות מההקשר הספציפי של כל החלטה והליך. השופטת הדגישה את הימנעותם של התובעים מלהביא עדים כלשהם, דבר שהחליש עוד יותר את מעמדם. לפיכך נדחתה התביעה, והתובעים חויבו בהוצאות הנתבעת בסך של 80,000 ₪.