ת"פ 1032/01

תקציר

הנאשמים הואשמו באיומים על אלברט יעקובוב, אך השופט זיכה אותם מהאישום הראשון שיוחס להם בכתב האישום, מחמת הספק. האישום הראשון התייחס לטענות כי הנאשמים איימו על יעקובוב בטלפון, לפני 4 בינואר 2003. האישום השני, שרק נאשם 1 הורשע בו, נגע לאיומים שהושמעו כלפי יעקובוב בנוכחות שוטרים במועד האמור. האיומים היו קשורים לסכסוך כספי, כאשר הנתבעים דרשו להחזיר את הכסף ששילמו ליעקוב. השופט מצא כי טענת הנתבעים כי הכסף היה חלק מעסקת מחשב שבוטלה הייתה שקרית, ובמקום זאת האמין לעדותו של יעקובוב כי הכסף היה תשלום עבור הבאת מלווים למצרים. השופט תיאר את האזיקים שנמצאו ברכבם של הנאשמים כבלתי סבירים כצעצוע, ודחה את טענת הנאשמים כי הם נועדו לאחיינו של הנאשם. למרות שהאמינה לגרסתו של יעקובוב לגבי מהות העסקה הפיננסית, השופטת ציינה כי אינה יכולה לתת אמון מלא בגרסתו לאירועים שהובילו לאיומים, בשל סתירות בעדותו. היא הטילה ספק בטענתו כי הנאשמים איימו עליו טרם הגעתם לביתו, ובטענתו כי ניסו להימלט עם הגעת המשטרה. כמו כן, השופט הצביע על סתירות בדבריו של יעקובוב בנוגע למספר הפעמים שהנאשמים התקשרו אליו. בעוד הנתבעים טענו כי הוזמנו לביתו של יעקובוב, השופטת ציינה כי אינה יכולה לשלול לחלוטין אפשרות זו. השופט הרשיע את נאשם 1 באיומים על יעקובוב בתחנת המשטרה, בנוכחות שוטר. בגין עבירה זו נגזרו על נאשם 1 שלושה חודשי מאסר בפועל, שירוצו במקביל לארבעה חודשי מאסר בגין עבירה קודמת נפרדת. בנוסף, עונש מאסר על תנאי של ארבעה חודשים משנת 1999 הופעל באופן חלקי, במקביל לעונש החדש, ובסך הכל נגזרו עליו ארבעה חודשי מאסר. עונש זה ירוץ במקביל לתקופת המאסר שהנאשם מרצה כיום. השופט גם הטיל חמישה חודשי מאסר על תנאי בגין העבירה האחרונה.