עת"מ 32565-04-10

תקציר

העותרים ביקשו להקים בניין בן חמש קומות בירושלים. לאחר תהליך אישור ממושך, אישרה הוועדה המחוזית את התוכנית, בכפוף לתנאים מסוימים. שלושה מחברי הוועדה המחוזית, ובהם אברהם בן צור, שלא היה חבר קבוע אלא ממלא מקום, ערערו על החלטה זו למועצה הארצית. העותרים טענו כי בן צור אינו מוסמך להגיש ערעור, תוך הסתמכות על פסק דין קודם בעניין תרשיש נ' ויזל. ועדת המשנה לעררים של המועצה הארצית דחתה טענה מקדמית זו וקיבלה חלקית את הערר, מה שגרם לעותרים להגיש ביקורת שיפוטית. בית המשפט קבע כי הלכת תרשיש נכונה ויש לה משקל משמעותי. נמצא כי השתתפותו של בן צור בערר הייתה בלתי מורשית, שכן הוא לא נכח בדיונים כלשהם הקשורים לתוכנית העותרים. החלטת ועדת המשנה הייתה אפוא בלתי חוקית והתקבלה, מה שהביא לביטול פסק הדין של ועדת המשנה. המשיבים חויבו לשלם אגרת בית משפט ושכר טרחת עורך דינם של העותרים. תוצאה זו מדגישה את חשיבותה של הסמכות המשפטית בהליך הערעור ומחזקת את אופיים המחייב של פסקי דין קודמים, על אף התוצאות שעלולות להיות בלתי נוחות.