רע"א 9064/11

תקציר

החלטת בית המשפט העליון התייחסה לפינוי דיירים מוגנים המתגוררים בדירה בתל אביב בבעלות חברה זרה. הדיירים, שהתגוררו בגואטמלה מאז 1990, עמדו בפני פינוי בשל נטישה. פסק דין משנת 2001 דחה את תביעת הפינוי הראשונה לאחר שאחד הדיירים הצהיר על כוונתו לחזור לישראל, אך תביעת פינוי מאוחרת יותר משנת 2008 מצאה כי כוונה זו לא התממשה, וקבעה כי לדיירים לא הייתה כוונה אמיתית לחזור. למרות שבתחילה ניתן סעד על ידי בית משפט השלום להימנע מפינוי המותנה בתשלום, בית המשפט המחוזי הפך זאת מאוחר יותר, והציע פינוי כנגד פיצויים ששילם בעל הבית. הדיירים ביקשו לערער על "סעד הוגן הפוך" זה, בטענה כי מדובר בסעד משפטי חסר תקדים. עם זאת, בית המשפט העליון אישר את החלטת בית המשפט המחוזי, תוך שימת דגש על שיקול הדעת השיפוטי בעניינים אלה, וחיזק את הצורך לאזן בין הגנת הדייר לבין זכויות הקניין של המשכיר. בית המשפט סבר כי יש לפרש סעד מן היושר באופן צר, תוך הדגשת החשיבות של התאמת חוקים ישנים לאור ערכים חוקתיים מעודכנים בנושא זכויות קניין. בסיכומו של דבר, נדחתה בקשת רשות הערעור, והשוכרים נדרשו לפנות את הדירה בתנאי פיצוי מוגדרים מהמשכיר.