בג"צ 672/84

תקציר

התיק סובב סביב מאבק משמורת בין בני זוג גרושים, כאשר האם מבקשת להשאיר את ילדיה בניו זילנד והאב מבקש להחזירם לישראל. פסק הדין, שניתן על ידי השופט מ' בר-און, מצדד באב ודוחה את עתירת האם. החלטה זו מבוססת על מספר שיקולים מרכזיים. ראשית, קיימת מחלוקת אמיתית בין בני הזוג בנוגע למשמורת על ילדיהם, אשר לא הוכרעה בבית משפט מוסמך, ולכן מצדיקה בדיקה יסודית בבית משפט ישראלי. שנית, מעשיו של האב, לרבות זיוף חתימת האם והפרת צו ארעי, אף שהם ראויים לגינוי, אינם שוללים את כנות רגשותיו ואת הסכסוך שלו עם האם בנושא המשמורת. שלישית, מקום מגוריהם של הילדים הוא ישראל, ולא יהיה זה צודק לעקור אותם מחייהם המבוססים שם על בסיס החלטתה החד-צדדית של האם להישאר בניו זילנד. יתר על כן, גילם הרך של הילדים, ובמיוחד של הבן הצעיר, ראוי לתשומת לב, אך אין זו סיבה מוחלטת להיעתר לבקשת האם. פסק הדין מדגיש כי בית המשפט המחוזי בישראל הוא המקום המתאים להכריע במשמורת, בהתחשב בכל הנסיבות, לרבות טובת הילדים, מקום מגוריהם והסכסוך המתמשך בין ההורים. השופט י' וייס והשופטת שטרסברג-כהן מסכימים עם פסק דינו של השופט בר-און, ומדגישים את הצורך בבדיקה יסודית בבית משפט ישראלי, תוך נקיטת משנה זהירות בהפרדת הבן הצעיר מאחותו. פסק הדין מתייחס גם לחוסר השקיפות של האם ולתקדים שנקבע בעת"א 100/76, התומך בסמכותו של בית המשפט הישראלי במקרים כאלה.