ת"א 8466-09-19

תקציר

התובע, שנפגע בתאונת דרכים שהוכרה כתאונת עבודה, תבע את הנתבעת לפי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה-1975, בגין נזקים שנגרמו כתוצאה מהתאונה. התובע, מכונאי רכב, טען כי כתוצאה מהתאונה נגרמו לו חבלות בצוואר, בגב ובברך שמאל ומאז לא שב לעבודה. המוסד לביטוח לאומי הכיר בתאונה כתאונת עבודה וקבע כי נכותו של התובע היא 19% נכות רפואית משוקללת. בית המשפט מצא כי הנכות התפקודית של התובע תואמת את הנכות הרפואית וקבע אותה על 19%. בית המשפט קבע גם את בסיס שכרו של התובע, בהתחשב בהכנסתו החודשית הממוצעת לפני התאונה, וקבע אותה על 9,333 ₪. בית המשפט חישב את נזקי התובעת כתוצאה מהפסדי שכר בעבר, הפסדי שכר עתידיים והפסדי פנסיה, וקבע אותם על סך של 471,600 ₪, לאחר שהביא בחשבון את הניכויים להם זכאית הנתבעת. בנוסף, פסק בית המשפט לתובע 15,000 ₪ עבור עזרה שקיבל מאחרים, 5,000 ₪ עבור הוצאות רפואיות ו-30,569 ₪ עבור נזק לא ממוני. בית המשפט פסק לתובע פיצוי כולל בסך 512,835 ₪. לאחר ניכוי 153,891 ₪ בגין הטבות שהתקבלו מהמל"ל, הסכום הסופי שהנתבע חויב לשלם לתובע היה 358,944 ₪, בתוספת שכר טרחת עורך דין בשיעור של 15.21% והחזר שכר טרחה ששילם התובע. ההחלטה ניתנה בהעדר שני הצדדים ונשאה את זכות הערעור כעניין שבדין.