ע"א 455/82

תקציר

בעלת הדירה, המערערת, הסכימה למכור את דירתה למשיבים תמורת 480,000 ₪. לאחר משא ומתן ממושך, חתמו שני הצדדים על חוזה בעזרת מגשר ועורך דין. זמן קצר לאחר מכן ניסתה המערערת לחזור בה מחתימתה, בטענה כי הוטעתה, הופעל עליה לחץ והושפעה שלא כדין למכור את דירתה במחיר נמוך בהרבה משווי השוק שלה – 620,000 ₪. המשיבים, לעומת זאת, תבעו את אכיפת החוזה והפקידו את הסכומים המגיעים להם בבנק. המערערת טענה מנגד כי יש לבטל את החוזה מחמת תנאי השעיה, טעות והטעיה, מרמה, אילוץ ועושק וחוסר תום לב. בית המשפט המחוזי הורה על אכיפת החוזה אך שינה את תנאי התשלום כדי להגן על המערערת מפני הפסדים כספיים פוטנציאליים. המערערת ערערה על החלטה זו, בטענה כי הערכאה הנמוכה יותר לא אפשרה לה להציג ראיות נוספות לתמיכה בטענותיה. עם זאת, עד למועד הדיון בערעור כבר נאכף החוזה, והדירה נרשמה ונמסרה למשיבים, מה שמייתר את הערעור בעניין האכיפה. כמו כן, התברר כי המערערת הגישה תביעה נפרדת לפיצוי כספי בגין עסקת המרמה לכאורה. בית המשפט העליון דחה את הערעור מבלי להכריע לגופו של עניין, בעיקר משום שהחוזה בוצע, ותביעה לפיצוי כספי תלויה ועומדת. עוד ציין בית המשפט כי החלטת הערכאה הנמוכה שלא לאפשר חקירה נגדית או הצגת ראיות נוספות הייתה טעות פרוצדורלית, אך לא מצא לנכון לתקן טעות זו בדיעבד, שכן היא לא תשרת כל תכלית מעשית. בנסיבות אלה, ומאחר שהמערערת לא הוכיחה נסיבות חריגות המצדיקות סירוב לסעד העיקרי של אכיפת חוזה, נדחה הערעור. כל אחד מהשופטים הדגיש את הצורך לכבד את קדושת החוזים ואת הנסיבות החריגות הנדרשות כדי שבתי המשפט יימנעו מלהורות על אכיפת חוזים.