ת"צ 12241-09-10

תקציר

המבקשים הגישו בקשה לאישור תובענה ייצוגית נגד פרטנר תקשורת בע"מ (פרטנר), בטענה כי לקוחות פרטנר קיבלו מסרונים בטלפון הנייד שלהם וחויבו בגינם, למרות שלא הסכימו לקבל או לשלם בגינם. פרטנר טענה כי ההודעות נשלחו על ידי אתרים שונים באמצעות ספקי תוכן שונים, אשר אימתו את אישור הלקוחות. המבקשים טענו כי פרטנר, כבעלת החוזה, אחראית לפקח על ספקי התוכן ולוודא שהם מקיימים את הוראות החוק. פרטנר טענה כי כל פונה ביקש וקיבל את השירותים שצרך, ולכן נדרש בדיקה עובדתית פרטנית של נסיבותיו של כל פונה. בית המשפט דן בבקשת המבקשים להעביר את הדיון בבקשה לבית המשפט המחוזי בתל אביב, שם כבר נדונה בקשה דומה (זילברג נ' פלאפון), וכן בבקשתם לגילוי מסמכים. נפסק כי אף שהשאלה שהועלתה בשני המקרים דומה, הצדדים אינם זהים. לבית המשפט היה שיקול דעת להעביר את הדיון לפי חוק תובענות ייצוגיות, ובמקרה זה היה נכון לדון בשני העניינים יחד כדי לקדם את אכיפת החוק ולהימנע מהחלטות סותרות. עם זאת, בית המשפט מצא כי ההגדרה הרחבה של עילת התביעה, שכללה ספקי תוכן ואתרי אינטרנט שונים, בעייתית. בית המשפט קבע כי על המבקשים להוכיח תחילה תשתית עובדתית לטענתם הרחבה בטרם יקבלו גילוי מסמכים רחב וכי הבקשה הנוכחית אינה מצדיקה גישה כה רחבה. בית המשפט הורה על גילוי מסמכים רק עבור עילות התביעה הקשורות לחוויות האישיות של המבקשים, ולא עבור כל האתרים ונותני השירותים המוזכרים בבקשה. המבקשים שעילות התביעה שלהם נגעו לאתר "במרום" הופנו להצטרף לתביעה הקיימת בתל אביב, ואילו יתר המבקשים ימשיכו בהליך המשפטי נגד פרטנר. ההחלטה התקבלה בהתאם, והדיון נקבע להמשך.