ת"א 5503-02-21

תקציר

פסק הדין דוחה את טענת התובע כנגד הנתבע בגין לשון הרע. התובע והנתבע הינם דיירים באותו בניין וחברים בוועד הבית של הבניין. התובעת טענה כי הנתבע השמיץ אותה בשתי ערכאות שונות. הערכאה הראשונה עסקה בהפצת מכתב בין דיירי הבניין, בו הכחיש הנתבע את הטענות לאי תקינות כספית שהוטחו בו על ידי התובע והתפטר מתפקידו כראש ועד הבית. המקרה השני התרחש במהלך פגישה בין הצדדים, בה הנתבע צעק לכאורה עלבונות לעבר התובע. השופט פותח ומציין כי דיני לשון הרע דורשים מבחן אובייקטיבי, הקובע האם אדם סביר היה רואה בפרסום לשון הרע. המבחן מיושם ללא קשר לנסיבות שבהן בוצע הפרסום. לאור זאת, השופט מגיע למסקנה כי עלבונות הנתבע כלפי התובע, אף שהיו מצערים, נאמרו בלהט הרגע ובמסגרת ויכוח, ועל כן לא ניתן לראות בהם לשון הרע. בהתייחסה לפרסום הראשון, המכתב, קובעת השופטת כי מדובר בתגובה סבירה ומידתית לטענות התובעת, ובכך נופלת תחת הגנות החוק. באופן ספציפי יותר, השופט קובע כי המכתב שהופץ על ידי הנתבע נופל תחת הוראות סעיפים 15(3) ו-15(10) לחוק הרלוונטי, המאפשרים הגנה במקרים בהם הפרסום נעשה כדי להגן על אינטרס אישי לגיטימי או כדי לגנות או להכחיש לשון הרע שפורסמה בעבר. מאחר שמכתבו של התובע פורסם ראשון ללא עוררין, מחליטה השופטת כי פרסום הנתבע היה תגובה מידתית שנעשתה לשם הגנה על שמו הטוב ובירור נסיבות התפטרותו. מאחר שכתב התביעה אינו חושף טענות בנות תביעה, השופט דוחה את התביעה ומורה לתובע לשלם לנתבע שכר טרחת עורך דין בסך 14,000 ₪.