ע"א 7372/14

תקציר

המקרה סובב סביב ניסיונה של אישה לקבל זכאות להירשם כחוכרת בחלקת אדמה לאחר גירושיה. המבקשת, שנישאה לסועאד ח'אלד בשנת 2001, טענה כי חאלד הסכים להעביר לה את זכויותיו בקרקע. עם זאת, הזכויות מעולם לא נרשמו, ובעקבות מחלוקת דחה בית המשפט המחוזי בחיפה את תביעתה בשנת 2014. המבקשת ערערה על ההחלטה ובמקביל הגישה בקשה לסעד זמני, בטענה כי לא הייתה כשירה ופעלה בתום לב כאשר לא הודיעה לבית המשפט על החלטה קודמת הנוגעת לתיק. היא גם ביקשה עיכוב בהוצאות שהורה בית המשפט המחוזי בשל מצבה הכלכלי הקשה. בתגובה טען המשיב כי העיקול על הנכס אינו מאפשר את פינוי המבקשת וילדיה מביתם, וכי המבקשת ובעלה משתפים פעולה להעלמת נכסים מנושיו של חאלד. בנוסף, המשיבה הטילה ספק בקשיים הכלכליים הנטענים של המבקשת, והצביעה על נסיעותיה לחו"ל ורכישותיה היקרות. בית המשפט, בהחלטתו בבקשה לסעד זמני, ציין כי בעוד שהפסיקה נוטה להעדיף בקשות לעיכוב פינוי מנכסי מגורים, המשיב הבהיר כי העיקול אינו מאפשר לפנות את המבקשת מביתה. זאת ועוד, המבקשת לא עמדה בדרישות לסעד זמני, ובקשתה נעדרת שחר, במיוחד לאור העובדה שצו העיקול לא היה נגדה בלבד. לבסוף, דחה בית המשפט את הבקשה לעיכוב בתשלום ההוצאות, שכן לא היה די הצדקה למסמכים התומכים במצוקתה הכלכלית הנטענת. הדיון נקבע למועד לא רחוק. לפיכך, נדחתה הבקשה לעיכוב ביצוע וסעד זמני.