עב"ל 4980-01-21

תקציר

במקרה זה, המוסד המערער ערער על כך שקבלת משוב הוגדרה על ידי בית הדין האזורי כ"אירוע מיוחד", וטען כי מדובר בחלק ממתח מתמשך. לאחר עיון חוזר החליט בית הדין לערעורים כי אין להבחין בין אירוע המשוב כאירוע דחק מכונן לבין לחצים אחרים הקשורים לעבודה. הראיות הצביעו על דפוס מתמשך של אינטראקציות מלחיצות עם ההנהלה ולא על אירוע בודד בודד. בית הדין מצא כי אין תימוכין אובייקטיביים לטענת העובד כי המשוב עורר תגובת דחק חריגה להבדיל מאירועים קודמים או מאוחרים יותר. בית המשפט הדגיש את הצורך בראיות אובייקטיביות לתמיכה בטענות בדבר לחץ סובייקטיבי וציין כי תפוצת מכתב המשוב ותוכנו לא היו שונים באופן מהותי מהתכתבויות קודמות. היא הצביעה על כך שהתיק הרפואי של העובד התייחס ללחץ לאורך כל התקופה ולא הדגיש את אירוע המשוב באופן ספציפי. משכך, הגיע בית הדין למסקנה כי אין די ראיות כדי לראות במשוב אירוע דחק ייחודי, ועדותו של העובד לבדה אינה משכנעת דיה. לפיכך, הערעור התקבל, וההחלטה הקודמת בוטלה, ללא צו להוצאות.