עמ"נ 162/06

תקציר

פסק דין זה דן ב-38 עררים נפרדים בנוגע להחלטות בית הדין לביקורת בלתי חוקית לשחרר משיבים ממעצר. המשיבים, אזרחים זרים ממדינות שונות, הסתננו לישראל שלא כדין ממצרים. הם נעצרו על ידי כוחות הביטחון הישראליים והוחזקו תחת הוראות חוק שונות. פסקי הדין שניתנו על ידי בית הדין לשחרור המשיבים התבססו על כך שהם נכלאו ללא כל התייחסות משפטית לתקופה ממושכת. בנוסף, החוק למניעת הסתננות, שבמסגרתו נכלאו במשך תקופה מסוימת, נעדר הוראות לביקורת שיפוטית על מעצר – זכות יסוד. בערעורים נטען כי לממונה ביקורת הגבולות יש סמכות להוציא צווי הרחקה ולהטיל משמורת על שוהים בלתי חוקיים. עם זאת, טוענים המשיבים כי נפלו פגמים פרוצדורליים במעצרם וכי היה על קצין ביקורת הגבולות לשקול את שחרורם בערבות. בית המשפט מצדד במשיבים וקובע כי המעצר הבלתי חוקי הממושך, כמו גם המעצר "החוקי" לפי החוק למניעת הסתננות, המונע מהם לטפל בעניינם, היו צריכים להישקל על ידי הקצין. יתר על כן, סמכות הביקורת השיפוטית של בית המשפט אינה מוגבלת לבחינה טכנית של שיקול הדעת אלא משתרעת גם על חוקתיות הצווים. לפיכך, לבית המשפט נתונה הסמכות לבחון האם צווי המשמורת מבוססים על התנהגות בלתי חוקית הפוגעת בזכויות אדם מוגנות. פסק הדין מצביע על הפגיעה בזכויות אדם בסיסיות במעצר מסתננים מהגרים במתקנים צבאיים ומורה על שחרור המשיבים בתנאים מסוימים, מתוך הבנת הצורך לאזן בין זכויות המשיבים לבין האינטרסים הציבוריים. תנאים אלה כוללים תקופת שחרור בפיקוח, שיתוף פעולה עם הרשויות והופעה תקופתית במשמר הגבול. פסק הדין נועד לחייב את שיתוף הפעולה של המשיבים בהליך הגירוש תוך הקפדה על כיבוד זכויות היסוד שלהם.