ע"א 48205-10-13

תקציר

קביעתו של בית המשפט היא כי ערעורו של דיאמנט מוצדק בחלקו, וערעור המשיבים נדחה, למעט סוגיה אחת. השופט נוקט משנה זהירות בדחייתו תביעה מחוסר עילה ומוצא כי בקשתו של דיאמנט לסעד הצהרתי, יחד עם אישור שינוי הייעוד במהלך החקירה, מצדיקים את התביעה. לאחר מכן דן השופט לגופו של עניין. על פי ההסכם, דיאמנט זכאית לתשלום בסיסי עבור הגשת תביעת פיצויים ולשכר טרחה נוסף בגין ביצוע פעולות משפטיות. מאחר שדיאמנט לא ביצע פעולות כלשהן שנקבעו בהסכם, הוא אינו זכאי לשכר טרחה נוסף. השופט מתמקד בשאלה האם דיאמנט חייב את שכר הטרחה הבסיסי. השופט פוסק לטובת דיאמנט, וקובע כי המשיבים חתמו על ההסכם מרצונם וכי טענתם לחוסר שיקול דעת אינה תקפה. זאת ועוד, השופטת קובעת כי הימנעותם של המשיבים מלהודיע לימנט על סיום התקשרותו מזכה אותו בפיצויים צפויים, קרי שכר הטרחה הנקוב בהסכם. שווי הקרקע בייעודה החדש נקבע על 22,699,250 שקל, ואגרת דיאמנט מחושבת כ-5% מסכום זה, בתוספת מע"מ, בסך 1,134,962.5 ש"ח בתוספת מ.א.מ. סכום זה ישולם על ידי טוראן, עם הפרשי הצמדה וריבית שנצברו החל מה-6 באוגוסט 2012. מסכום זה ינוכה סכום של 9,333 ₪, והסכום הכולל שישולם הוא 1,329,923 ₪, כולל מע"מ. סכום זה יותאם להפרשי הצמדה וריבית בהתאם לחוק החל מיום 6.8.2012. השופט פוסק גם בטענות שונות אחרות שהוצגו על ידי שני הצדדים ובסופו של דבר פוסק לדימנט את הוצאות הערעור מטוראן, בעוד שלא ניתן צו להוצאות ביחס לטראני וצדיק. לסיכום, השופט מורה על החזרת הבטוחות שהופקדו על ידי הצדדים.