בר"ע 1084/05

תקציר

התיק סובב סביב נכס נדל"ן מושכר המשמש כאולם אירועים. המערערת, המשכירה, והמשיב, השוכר, חתמו על נספחים רבים להסכם השכירות, המפרטים את התנאים. הוראה מרכזית קבעה כי אם המשכיר סיים את חוזה השכירות לפני מועד מסוים, השוכר יהיה זכאי להחזר הוצאות השיפוץ. חילוקי דעות התגלעו כאשר בעל הדירה הודיע על מכירת הנכס והשוכר סירב לפנות את המקום, מה שהוביל להליכים משפטיים. הצדדים הגיעו להסכם פשרה, המפרט את מועד הפינוי ואת התחייבות המשכיר לספק הערכה של השיפוצים. עם זאת, השוכר לא היה מרוצה מהשמאות וסירב לפנות את הנכס. לשוכר היה גם חוב בגין דמי שכירות ודמי ניהול שלא שולמו. השוכר פנה לבית המשפט בבקשה להקפאת הליכי הוצאה לפועל וסעד ביניים עד ליישוב המחלוקות הכספיות. בית משפט השלום בתל אביב נעתר לבקשה, מה שהוביל את בעל הדירה לערער על ההחלטה. ערכאת הערעור, לאחר ששקלה את הנורמות למתן סעד זמני ואת התנהלות הצדדים, פסקה לטובת המשכיר. בית המשפט מצא כי השוכר לא הוכיח סיכוי גבוה להצלחה בהוכחת הפרת הסכם הפשרה. יתר על כן, מאזן הנוחות נטה לטובת המשכיר, שכן המשך החזקת הנכס על ידי השוכר גרם לפגיעה משמעותית, במיוחד נוכח דמי השכירות שלא שולמו. בית המשפט ציין גם את חוסר תום הלב של השוכרים ואת חששותיהם לגבי כוונתם לאכלס את הנכס ללא הגבלת זמן. בסופו של דבר החליט ערכאת הערעור לבטל את עיכוב הביצוע והורה על פינוי הדייר. המשיבים נדרשו לשלם הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין. ביצוע ההחלטה עוכב עד אוקטובר 2005 כדי להתאים את הפעילות העסקית של השוכר. בית המשפט הדגיש כי סעד הביניים לא נועד לאפשר לשוכר להחזיק בנכס ללא הגבלת זמן. סיכום מקיף זה מאגד בתוכו את הפרטים המרכזיים ואת נימוקי בית המשפט בקבלת ערעורו של המשכיר.