רע"א 46203-11-25

תקציר

בסדר גמור, להלן ניתוח משפטי מקיף של פסק הדין, תוך התמקדות בעקרונות משפטיים וחידושים, על בסיס הנתונים שסיפקת: **ניתוח משפטי: רע"א 46203-11-25 (בית המשפט העליון)** **מבוא** פסק הדין נוגע לבקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי, אשר דחה ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום. המחלוקת המקורית נובעת מתביעתה של רשות מקרקעי ישראל (להלן: רמ"י) לסילוק ידו של המבקש, אייל טויטו (להלן: המבקש), מקרקעין בטיילת אילת, וכן לחיובו בדמי שימוש ראויים. המבקש טען, בין היתר, להבטחות שלטוניות ורישיונות שקיבל מהעירייה, ואף הגיש הודעת צד שלישי נגדה. **עקרונות משפטיים מרכזיים והתפתחויות** 1. **היקף והגבלות רשות הערעור ("גלגול שלישי"):** * **עקרון:** בית המשפט העליון מדגיש את הכלל לפיו רשות ערעור ב"גלגול שלישי" ניתנת במשורה ובמקרים חריגים בלבד. כלל זה נועד למנוע עומס יתר על בית המשפט העליון ולשמור על יעילות ההליך השיפוטי. * **חריגים:** חריגים אלו כוללים מקרים בהם הבקשה מעוררת שאלה משפטית עקרונית החורגת מעניינם הפרטי של הצדדים, או מקום בו הדבר נדרש למניעת עיוות דין. * **יישום במקרה זה:** בית המשפט קובע כי המקרה דנן אינו נמנה עם אותם מקרים חריגים. הוא מציין כי קביעות הערכאות קמא נטועות בנסיבותיו הפרטניות של המקרה, ואינן מעוררות שאלות עקרוניות רחבות. 2. **סעיף 125 לחוק המקרקעין, התשכ"ט-1969 - כוחו של הרישום:** * **עקרון:** סעיף 125(א) לחוק המקרקעין קובע כי רישום בפנקס המקרקעין (טאבו) הוא ראיה חותכת לתוכנו. עיקרון זה מבטיח יציבות וידוע במרשם המקרקעין, המהווה תשתית חיונית לעסקאות מקרקעין. * **הסתמכות הערכאות:** בית המשפט המחוזי הסתמך על עיקרון זה לצורך קביעת הבעלות במקרקעין. הוא קבע כי רישום המקרקעין על שם המדינה בשנת 2015, "לאחר הסדר", מהווה ראיה חותכת לתוכנו. * **ניסיון המבקש לחרוג מהעיקרון:** המבקש ניסה לעורר שאלות עקרוניות לגבי גבולות תחולתו של סעיף 125, בטענה כי "האמת הקניינית גוברת על יציבות המרשם" במקרים חריגים. * **החלטת בית המשפט העליון:** בית המשפט העליון דחה את טענות המבקש בהקשר זה, תוך הדגשת העובדה שהמקרקעין אכן רשומים על שם המדינה, וכי העירייה עצמה אינה סבורה שהם בבעלותה. לפיכך, לא מצא בית המשפט לנכון להידרש לשאלות העקרוניות שהעלה המבקש, אשר לא נסמכו על תשתית עובדתית מוצקה. 3. **דיני תום הלב והיושר:** * **עקרון:** סעיף 3(4) לחוק המקרקעין מאפשר פסיקת דמי שימוש במקרקעין מכוח דיני תום הלב והיושר, גם כאשר לא ניתן לתבוע דמי שימוש מכוח דינים אחרים (כגון התיישנות). * **החלת העיקרון:** בית המשפט המחוזי התבסס גם על עיקרון זה, בקובעו כי גם אם טענת הבעלות של העירייה הייתה מתקבלת, תביעתה הייתה נחסמת בשל התיישנות. מכל מקום, אין מקום לפטור את המבקש מהשבת התעשרות בה זכה שלא כדין, מכוח עקרון תום הלב והיושר. 4. **חישוב דמי שימוש ו"מקצה שיפורים" בהליך הערעור:** * **עקרון:** הליך הערעור נועד לבחינת טעויות משפטיות או עובדתיות של הערכאה קמא, אך אינו משמש כ"מקצה שיפורים" להעלאת טענות שלא הועלו כראוי בהליכים קודמים. * **יישום במקרה זה:** המבקש העלה טענות לגבי אופן חישוב דמי השימוש באופן תמציתי וכללי בבית המשפט המחוזי, ללא בסיס ראייתי. כעת, הוא ביקש לקיים דיון מחודש בשאלה זו. * **החלטת בית המשפט העליון:** בית המשפט דחה את טענות המבקש בהקשר זה, תוך קביעה כי כלל הוא שבקשת רשות ערעור אינה משמשת כ"מקצה שיפורים". משבחר המבקש שלא לפרט את טענותיו כראוי בערכאות קודמות, אין לו להלין אלא על עצמו. לפיכך, נדחתה גם טענת עיוות הדין שהעלה בהקשר זה. 5. **תקנה 148(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018 - אימוץ ממצאי הערכאה הדיונית:** * **עקרון:** תקנה 148(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי מתווה מנגנון דיוני המאפשר לערכאת הערעור, מקום בו היא סבורה שיש לאמץ את ממצאי הערכאה הדיונית, את מסקנותיה המשפטיות והנמקותיה, לדחות את הערעור ללא צורך בדיון מקיף. עיקרון זה נועד למנוע חזרתיות מיותרת. * **פרשנות בית המשפט:** בית המשפט העליון הבהיר כי שימוש בתקנה זו אינו פוגע בזכות הערעור, אלא נועד לייעל את ההליך. * **היישום במקרה:** בית המשפט המחוזי אימץ את ממצאי והכרעות בית משפט השלום, תוך ציון כי "הרציונל של תק' 148(ב) לתקסד"א-2018, תוך אישור ואימוץ הכרעות בימ"ש הדיוני ומסקנותיו". בית המשפט העליון אישר זאת, תוך הדגשה כי בית המשפט המחוזי קיים שלושה דיונים בערעור, והטענות הנותרות של המבקש נגד השימוש בתקנה זו היו למעשה טענות ערעוריות המבקשות להשיג על ממצאי עובדה של בית משפט השלום, דבר שערכאת ערעור אינה נוהגת להתערב בו, ובפרט לא בגלגול שלישי. 6. **עיוות דין:** * **עקרון:** עיוות דין הוא אחד החריגים המצדיקים מתן רשות ערעור בגלגול שלישי. מדובר במצב בו הדיון המשפטי או התוצאה אליו הגיעו הערכאות קמא הינם בלתי צודקים באופן קיצוני, פוגעים באופן ממשי בזכויות הצדק, ונובעים משגיאה מהותית. * **יישום במקרה זה:** בית המשפט העליון קבע כי לא נגרם עיוות דין למבקש. ראשית, משאין מחלוקת כי הבעלות במקרקעין נתונה למדינה, אין המבקש פטור מתשלום דמי שימוש. שנית, ניסיונו להימנע מהשבת התעשרות שלא כדין באמצעות טענות התיישנות מול העירייה אינו מצדיק מתן רשות ערעור. שלישית, טענותיו בדבר חישוב דמי השימוש לא הוכחו כראוי ולא הועלו בשלבים המתאימים. **סיכום והשלכות** פסק הדין מדגיש את החשיבות הרבה שמייחס בית המשפט העליון לכללי היסוד של סדר הדין האזרחי, ובפרט את המגבלות על הגשת בקשות רשות ערעור ב"גלגול שלישי". הוא מחזק את כוחו של מרשם המקרקעין כראיה חותכת, כפי שנקבע בחוק, ודוחה ניסיונות לערער על כך ללא בסיס עובדתי מוצק. כמו כן, פסק הדין מבהיר כי הליכי ערעור אינם מיועדים להעלאת טענות חדשות או ל"מקצה שיפורים", וכי יש להעלות את כל הטענות והראיות בשלבים המתאימים של ההליך המשפטי. הדחייה הגורפת של הבקשה, ללא צורך בתשובה, מדגימה את מידת הזהירות בה נוקט בית המשפט העליון במתן רשות ערעור בגלגול שלישי, ומחייבת את הצדדים לבחון היטב את סיכויי בקשתם לפני הגשתה.