ס"ע 13815-01-09

תקציר

התובעת, עובדת הנתבעת, תבעה את האחרונה לפיצויי פיטורים, גמול שעות נוספות, שכר חודש נובמבר 2008, דמי הבראה, פדיון חופשות, דמי נסיעה ופיצוי בגין אי העברת כספים לביטוח מנהלים. הנתבעת הכחישה את כל הטענות למעט דמי ההבראה, ותבעה שכנגד ניכויים בגין 35 ימי חופשה מופרזת שקיבל התובע והיעדר הודעה מוקדמת על התפטרות. בית המשפט קיבל את טענת התובע כי פוטר ולא התפטר, ולכן על הנתבע לשלם לו פיצויי פיטורים ודמי הודעה מוקדמת. שכרה החודשי של התובעת נקבע על 5,500 ש"ח, ולכן על הנתבעת לשלם 5,958.33 ש"ח פיצויי פיטורים ו-5,500 ש"ח בגין הפרת תקופת ההודעה המוקדמת. פיצויי הלנה הופחתו בשל המחלוקת האמיתית על נסיבות סיום ההעסקה. באשר לתביעה לגמול שעות נוספות, קיבל בית המשפט את טענת התובע כי היה לו דפוס עבודה קבוע וכי נטל ההוכחה מוטל על הנתבע להוכיח את אי זמינותו של התובע לעבודה בשעות השנויות במחלוקת. משהנתבעת לא עשתה כן, קבע בית הדין כי שעות העבודה של התובעת יעמדו על 13.5 שעות בימי חול ו-5.5 שעות בימי שישי, וחישב בהתאם את גמול השעות הנוספות, שיצא 65,392.32 ₪. כמו כן הורה בית המשפט לנתבעת לשלם 2,580 ₪ בגין אי העברת כספים לביטוח המנהלים של התובעת, 1,273 ₪ כשכר עבור חודש נובמבר 2008 ו-1,749 ₪ כדמי הבראה. כל הסכומים הללו היו אמורים להיות משולמים בתוך 30 יום, והיו כרוכים בהפרשי הצמדה וריביות אם לא שולמו עד המועד האחרון. תביעות התובעת לפדיון חופשה ודמי נסיעה נדחו מחוסר ראיות, וכך גם תביעתה שכנגד של הנתבעת לחופשה שלילית. לבסוף חויב הנתבע לשלם לתובע 6,000 ₪ כהוצאות ושכר טרחת עורך דין. לשני הצדדים הייתה זכות לערער על החלטת בית הדין האזורי לעבודה בתוך 30 יום.