ע"פ 11159-09-23

תקציר

פסק הדין דוחה את הערעורים שהגישו הנאשמים על הרשעתם בהבאת אנשים לזנות ובהחזקת מקום לשם זנות, ומאשר את העונשים שהוטלו על ידי בית משפט קמא. הנאשמים טענו כי העבירה של הבאת אדם לזנות מחייבת שהקורבן לא עסק בזנות בעבר, אך בית המשפט קבע כי מטרת החוק להילחם בתופעת הבאת נשים לזנות תיפסל אם בית המשפט יקבל טענה זו. מעשיהם של הנאשמים הגבירו באופן משמעותי את מעורבותן של הקורבנות בזנות ולכן היו פליליים. בית המשפט דחה גם את טענות הנאשמים בנוגע להרשעתם בהחזקת מקום לזנות, וקבע כי הקשר הישיר שלהם לפעילות הזנות נופל בגדר העבירה. אשר לטענות בדבר אכיפה בררנית, מצא בית המשפט כי עניינם של יתר הנאשמים המעורבים בתיק נבדל מזה של המערערים. לבסוף, בית המשפט לא ראה עילה להתערב בגזרי הדין שהטיל בית משפט קמא, אך התיר הארכת מועד לתשלום הקנס בשל מצבם הכלכלי של הנאשמים. לפיכך נדחו הערעורים, ופסק הדין של הערכאה הנמוכה יותר אושר.