בר"ע 56678-01-22

תקציר

פסק הדין המדובר מתייחס לערעור על החלטת הוועדה הרפואית לעררים בעניין פגיעת צוואר של המבקש בעבודה ונכות שבאה בעקבותיה. המבקש, שהיה מעורב בתאונת דרכים בשנת 2019, ערער על החלטת הוועדה שייחס לו נכות צמיתה בשיעור של 7.38% לאחר ניכוי מצב קודם. בית המשפט המחוזי בירושלים דחה את ערעורו של המבקש, ואישר את החלטת הוועדה. לאחר מכן ביקש המבקש רשות לערער על פסק דין זה בפני ערכאה גבוהה יותר. הרקע למקרה נוגע להיסטוריה של המבקש של כאבי צוואר ופציעות משנת 2014, לרבות פריצת דיסק בעמוד השדרה הצווארי. בית המשפט פירט את הטיפולים והבדיקות הרפואיות הקודמות של המבקש, אשר גילו שינויים ניווניים והגבלות בתנועות הצוואר. המבקש טען כי החלטת הוועדה לנכות מצב קודם מנכותו התבססה על שינויים ניווניים בלבד ונעדרה תיעוד למגבלות תפקודיות. עם זאת, בית המשפט לא מצא פגם בהחלטת הוועדה, שבאה בעקבות הנחיות פסק דין חוזר. הוועדה סיפקה הסבר ברור לניכוי מצב קודם, תוך ציון מקורם של כאבי הצוואר של המבקש בשינויים ניווניים ובפריצת דיסק קיימת. הם נימקו זאת בכך שממצאים אלה ניכרו בהדמיה רפואית לפני התאונה, דבר המצביע על כך שמגבלותיו הנוכחיות של המבקש נבעו מתנאים קודמים אלה. יתר על כן, בית המשפט הדגיש כי קביעת הוועדה לגבי מצב קודם לא התבססה רק על שינויים ניווניים אלא גם שקלה את מגבלותיו הקודמות של המבקש ואת היעדר ממצאים חדשים לאחר התאונה. בית המשפט הגיע למסקנה כי החלטת הוועדה עולה בקנה אחד עם פסק הדין החוזר וכי לא נפלה טעות משפטית בפסק דינו של בית הדין האזורי או בהחלטת הוועדה המצדיקה התערבות נוספת. לפיכך, בקשת רשות הערעור נדחתה, והחלטת הערכאה הנמוכה יותר נותרה בעינה, ללא פסיקת הוצאות. סיכום מקיף זה לוכד את עיקרי פסק הדין, ומספק הבנה ברורה של המחלוקת המשפטית, נימוקי בית המשפט ופסק הדין הסופי.