דב"ע מג/1692 - 01

תקציר

המוסד לביטוח לאומי ערער על החלטת ועדה רפואית לעררים להעניק גמלת ניידות למשיב על סמך יישום חלקי של פריט א3 ברשימת הליקויים. הוועדה שגתה בכך שהעלתה את שיעור הנכות מ-50% ל-60% ובקביעת ממצא של שיתוק חלקי שאינו נתמך בראיות. עם זאת, הרכב הוועדה לא נפל פגם, למרות שמינויו של חבר אחד טרם פורסם ברשומות. בית המשפט מצא כי החלטת הוועדה לשמור על טובת המשיב באותו שיעור כפי שנקבע בהחלטות קודמות תקפה, שכן לא נמצאו ראיות לשיפור במצב הבריאותי או לטעויות בהחלטות הקודמות. בית המשפט הדגיש כי שינוי החלטה קודמת ללא ראיות לשינוי או טעות אינו שכיח, וכי עצם היישום של פריט מותאם אישית בעבר אינו מצדיק זאת בעתיד. לפיכך נדחה הערעור, והמוסד לביטוח לאומי חויב לשלם 15,000 ₪ בתוספת מע"מ הוצאות משפט. פסק דין זה מוסיף ומבהיר את סדרי הדין והקריטריונים בערעורים על קצבת נכות מניידות, תוך הדגשת חשיבות העקביות והמחויבות להחלטות קודמות, אלא אם כן קיימות ראיות חדשות או טעות ברורה.