חדל"פ 53101-06-22

תקציר

בית המשפט הכיר בהליך חדלות פירעון זר המתנהל ברוסיה נגד חייב יחיד כ"הליך זר עיקרי". הכרה זו התבססה על חוק חדלות פירעון, הקובע שני תנאים להכרה: ראשית, על ההליך להיות ראשוני או משני, ושנית, על מבקש ההכרה להיות בעל תפקיד רשמי זר. החייב טען כי המסמכים שהגיש הפקיד הזר לא אומתו כראוי וכי הנאמן לא התייצב לחקירה. עם זאת, בית המשפט דחה טענות פרוצדורליות אלה, והדגיש כי בית המשפט רשאי להסתמך אך ורק על המסמכים שהוגשו וכי פקידי בית המשפט כמעט ולא זומנו לחקירה. לגופו של ההליך הזר טען החייב כי סכום החוב הנקוב בבקשת ההכרה אינו תואם את החלטת בית המשפט הרוסי וכי אין לו נכסים בישראל. בית המשפט דחה טענות אלה וציין כי גובה החוב שאושר בהליך הזר אינו רלוונטי להחלטת ההכרה וכי קיומם של נכסים בישראל אינו תנאי להכרה. בית המשפט התייחס גם לטענות הנוגעות לאכיפת פסקי חוץ, והבחין בין הכרה בהליך חדלות פירעון זר לבין אכיפתו של פסק חוץ. כתוצאה מכך, בית המשפט נעתר לבקשה, והכיר בהליך חדלות הפירעון הרוסי כ"הליך זר עיקרי". הכרה זו מעניקה את הסעדים הקבועים בחוק חדלות פירעון, לרבות השהיית פירעון חובות העבר של החייב וכל העברה של זכות הקניין שלו. בנוסף, בית המשפט הורה לחייב להיענות לבקשות המבקש לקבלת מידע ומסמכים והותיר על כנו את הצו הקיים המעכב את יציאתו של החייב מישראל.