ת"א 52479-08-19

תקציר

פסק הדין נסוב סביב שתי עסקאות מקרקעין סותרות שבהן מעורבת הקרן הקיימת לישראל. העסקה הראשונה, עסקת חליפין, נחתמה בשנת 1958 על ידי מוהנא, שלא רשם את הקרקעות שהועברו על שמו. לאחר מותו לא הצליחו יורשיו להמציא את המסמכים הדרושים להשלמת הרישום בקק"ל כמפורט בהסכם. הדבר הוביל לעיכוב בתהליך ההרשמה. בהמשך טענו היורשים כי קק"ל הפרה את ההסכם וניסתה לבטלו, אך בית המשפט דחה טענה זו וקבע כי אי רישומה של קק"ל נבע מחוסר שיתוף פעולה מצד היורשים. העסקה השנייה מתנגשת עם הראשונה. יורשו של מוהנא, זייד, חתם על ייפוי כוח עבור רייק, שמכר את הקרקע לחאתם ב-2019. עם זאת, בית המשפט קבע כי חאתם היה מודע לעסקה הקודמת עם קק"ל ובחר להמשיך בכל זאת מבלי להבהיר את עמדת קק"ל. בעקבות זאת פסק בית המשפט לטובת קק"ל, דחה את התביעה שכנגד וביטל את העסקה בין ראיק לחאתם. זכויותיה של קק"ל במסגרת עסקת החליפין נחשבו כגוברות על אלה שנרכשו על ידי חאתם. בנוסף, בית המשפט הורה על מינוי כונס נכסים שיקל על הליך הרישום ואישר לקק"ל לרשום את חלקותיה על פי הסכם החליפין המקורי על שמו של מוהנא. הנתבעים חויבו לשלם את הוצאות המשפט של קק"ל, וכל המס הנובע מהעסקאות ישולם על ידי יורשיו של מוהנא. פסק הדין גם ביטל את כל צווי המניעה המונעים את ביצוע פסק הדין והחזיר את הפיקדון של קק"ל.