ת"א 5224/03

תקציר

פסק דין זה עוסק בתביעה שהגיש תינוק בן שלושה חודשים שנפצע במהלך התפרעות בשועפאט בירושלים. הוריו של התינוק טענו כי בנם נפגע בראשו ממכשיר לפיזור הפגנות ששימש את משטרת ישראל לפיזור המתפרעים ולכן הגישו תביעת נזיקין נגד המדינה. השאלה המרכזית הייתה האם הנתבעת, המדינה, אחראית לנזק שנגרם לתובע. כדי לענות על שאלה זו, השופט בחן תחילה את האירוע על פי הראיות שהוגשו. נמצא כי ב-8 באוקטובר 2002 נכנסו שוטרים לשכונת שועפאט על מנת לעצור מספר חשודים, דבר שהוביל ליידוי אבנים על ידי צעירים במקום. המשטרה השתמשה באמצעים לפיזור הפגנות, כולל רימוני הלם וכדורי גומי, כדי לפזר את המתפרעים. אמו וסבתו של התובע טענו כי הגיעו לשכונה לבקר קרובי משפחה וכי זמן קצר לאחר שיצאו מהרכב נפגע התובע בראשו מחפץ שהתפוצץ. עם זאת, השופט מצא את עדויותיהם לא עקביות ולא אמינות. מעדויות מומחים רפואיים עולה כי הפציעה נגרמה ככל הנראה מפגיעה ישירה של חפץ קשה, אולי אבן, למעט שימוש בכדור גומי. השופט שלל גם את השימוש ברימון הלם כתום, ששימש בעבר את המשטרה אך הופסק משיקולי בטיחות. בא כוח התובע טען כי המדינה לא ביצעה חקירה יסודית, שהיוותה נזק ראייתי, ולכן יש להעביר את נטל ההוכחה לנתבע. השופט בחן את חובת המדינה לחקור ומצא כי במקרה זה אכן נערך תחקיר מבצעי אך לא תועד דיו. עם זאת, השופט קבע כי מחדל זה לא גרם נזק ראייתי לתובע, שכן המידע שהיה זמין בעת האירוע לא היה שונה מזה שהוצג במהלך המשפט. זאת ועוד, השופט קבע כי גם אם נטל ההוכחה היה עובר לנתבע, התנהלות המדינה אינה מהווה רשלנות. נמצא כי פעולות השוטרים תואמות את הנהלים שנקבעו להשלטת הסדר הציבורי ואת הנסיבות הספציפיות של האירוע. השופט הדגיש כי האחריות לתוצאות ההתפרעות מוטלת על המתפרעים ולא על כוחות הביטחון המנסים לשמור על הסדר הציבורי. בסופו של דבר נדחתה התביעה, והתובעים חויבו לשלם למדינה שכר טרחת עורך דין מופחת, בסך 10,000 שקל בתוספת מע"מ. השופט התיר לפרסם את פסק הדין מבלי לחשוף את שמות התובעים או פרטים מזהים כלשהם.