ע"א 36366-02-14

תקציר

שני ערעורים אלה נובעים מפסקי דין לטובת המשיב, שהורו למערער לפנות נכס בחיפה שבו הוא מפעיל מוסך משנת 1957, ולשלם את יתרת דמי השכירות ושכר טרחת עורך דין. הערעור הראשון מערער על החלטת בית משפט השלום, שקבע כי המערער לא שילם דמי שכירות במשך שנתיים שקדמו לתביעה, ולא שילם הפרשי הצמדה במשך מספר שנים, תוך הפרת חובותיו כדייר מוגן. בית המשפט דחה גם את בקשתו של המערער לסעד מן היושר, תוך שהוא מציין את עברו באי תשלום, והורה לו לפנות את הנכס. הערעור השני מתייחס לפסק דין של בית המשפט לשכירות, שקבע כי המערערת לא שילמה דמי מפתח, ולכן הנכס פטור ממגבלת דמי שכירות מקסימלית. בית המשפט קבע כי דמי השכירות בשוק עומדים על 10,850 ₪ לחודש, אותם חויבה המערערת לשלם. הערעורים נדחו. ערכאת הערעור לא מצאה עילה להתערב בקביעותיהם העובדתיות של ערכאות קמא, אשר נהנו מיתרון שמיעת העדויות ממקור ראשון, וציינה כי טענות המערער חסרות שחר. באשר לפינוי, מצא בית המשפט כי אי תשלום דמי השכירות על ידי המערער והפרשי ההצמדה היוו הפרה משמעותית של הסכם השכירות שלו, המצדיקה פינוי. בית המשפט הסכים גם עם החלטת הערכאה הנמוכה יותר לשלול סעד מן היושר, נוכח אי תשלום דמי השכירות החוזרים ונשנים של המערער, והימנעותו מלהוכיח מצוקה כלכלית כלשהי. בסוגיית דמי המפתח פסק דינו של בית המשפט לשכירות היה מפורט ומנומק היטב, והמערערת לא הביאה כל ראיה לסתור את הטענה כי לא שולמו דמי מפתח. זאת ועוד, המערער העלה לראשונה טענות חדשות בערעור, אשר בית המשפט סירב לדון בהן, בציינו כי יש לדון בהן בבית משפט קמא. בית המשפט דחה גם את טענותיו של המערער בדבר ייצוג לקוי, והדגיש כי פסקי הדין של בתי המשפט קמא לא הושפעו ממחדליו הנטענים של בא כוחו. משמצאה כל טעות משפטית בהחלטות, ובאימוץ ממצאיהם העובדתיים של בתי משפט קמא, אישרה ערכאת הערעור את צו הפינוי, את קביעת דמי השכירות ואת פסיקת שכר טרחת עורך הדין למשיב.