ת"א 42750-07-17

תקציר

התובעת, אבן & סיד, הינה חברה המפעילה מספר מחצבות ומשלמת תמלוגים לנתבעת, רשות מקרקעי ישראל (רמ"י), בגין שימוש באדמות מדינה לצרכי חציבה. המחלוקת נסובה סביב התמלוגים ששילמה החברה לרמ"י עבור השנים 2000 עד 2005. לטענת אבן, רשות מקרקעי ישראל גבתה ממנה תשלום יתר בשנים אלו, ולכן הגישה תביעה לפיצוי על גובה תשלום היתר, ולחילופין ביקשה לקזז תשלומים עתידיים לרמ"י בגובה תשלום היתר. רמ"י טענה כי התביעה היא התיישנות וכי אין מקום לקיזוז בנסיבות המקרה.  בית המשפט קבע כי עילת התביעה של התובע הפכה להתיישנות. נמצא כי התובעת יכלה לתבוע את רשות מקרקעי ישראל כבר בשנת 2005, והעובדה שהיקף תשלום היתר טרם היה ידוע לה אינה מצדיקה את השיהוי בהגשת התביעה. בית המשפט בחן טענות שונות שהעלתה התובעת ומצא כי הן אינן מאריכות את תקופת ההתיישנות.   עוד קבע בית המשפט כי תקופת ההתיישנות הפרוצדורלית בישראל אינה מהותית. לפיכך, אין בכך כדי לבטל את הזכות המהותית, והתובע רשאי להעלות טענת קיזוז, למרות שעילת התביעה הפכה להתיישנות. בית המשפט הסביר כי הקיזוז הוא סעד של הוצאה לפועל עצמית ואינו מחייב התערבות של בתי המשפט, אך במקרה הנוכחי מבקש התובע סעד הצהרתי לקיזוז תשלומים עתידיים לרשות מקרקעי ישראל.   בית המשפט עמד על המסגרת הנורמטיבית של הקיזוז ומצא כי החלטת המחוקק לקבוע כי תקופת ההתיישנות היא פרוצדורלית מחייבת מתן אפשרות להעלות טענת קיזוז, גם כאשר עילת התביעה התיישנה. יחד עם זאת, הדגיש בית המשפט את הצורך לנהוג בזהירות בנסיבות אלה, כדי שלא לפגוע בתכליות המונחות ביסוד תקופת ההתיישנות. לפיכך, קבע בית המשפט כי אין לשלול על הסף טענת קיזוז ביחס לחוב שהתיישן, אך יש להתיר זאת רק במקרים חריגים בהם קיימת הצדקה כבדת משקל לשיהוי בהעלאת התביעה, או שהיה ברור לצד השני כי המחלוקת בעניין חיה.   בית המשפט מצא כי בנסיבות המקרה, אין לדחות את טענת הקיזוז של אבן וסייד מלכתחילה. החברה הייתה מעורבת בהתדיינות בין מנהל מקרקעי ישראל לבין מחצבות אחרות לאורך השנים, ואף מסרה לרשות נתונים נרחבים בשנת 2015 לצורך קביעת מחיר המכירה המשוקלל. לפיכך, היה ברור לרמ"י כי התובעת עומדת בטענותיה.   בית המשפט דחה גם את טענת רמ"י כי קיימת מניעה כללית להעלאת תביעת קיזוז כנגד רשויות מנהליות, וקבע כי אופי החוב במקרה הנוכחי – תמלוגים – אינו מונע מהתובעת להעלות טענה כזו.   בית המשפט קבע כי יסודות הקיזוז לפי סעיף 53 לחוק החוזים מתקיימים במקרה הנוכחי, בכפוף לקביעת סכום החוב. בית המשפט הדגיש כי הודעת הקיזוז ניתנה עם הגשת כתב התביעה, וכי התחייבויות הצדדים נובעות מעסקה אחת.   לבסוף, קבע בית המשפט כי על מנת לבחון את השאלה האם אכן הייתה גביית יתר, ובאיזו מידה, יש צורך במינוי מומחה מטעם בית המשפט. לצדדים תהיה הזדמנות להגיע להסכמות שייתרו את מינוי המומחה. אם לא יצלחו, יינתן פסק דין משלים לאחר הגשת חוות דעת המומחה. <EOS_TOKEN>זכות הערעור על פסק הדין החלקי הייתה שמורה לצדדים. <EOS_TOKEN>