ע"א 8272/19

תקציר

פסק הדין דוחה את ערעורה של המערערת בעניין הבעלות בחלקות המקרקעין שבמחלוקת. טענות המערערת התמקדו בזיהוי מקרקעין ששוחררו למנוח, זכויות שנרכשו בפירוק שיתוף וטענות לחזקה שלילית. בית המשפט הבהיר כי הקרקע מיועדת לפינוי-בינוי וכי הזכויות יתורגמו לזכויות בנייה עתידיות. המערער טען כי חלקה ששוחררה בשנת 1954 גדולה יותר ממה שנרשם באופן רשמי, אך בית המשפט מצא את תעודת השחרור מדויקת ודחה את טענות המערער על שטח גדול יותר. זאת ועוד, תביעות הרכישה של המערערת בדרך של פירוק שיתוף נמצאו מוגבלות לזכויות מסוימות שהוחזקו במקור על ידי המנוח ולא השתרעו על החלקות שבמחלוקת. בית המשפט דחה גם טענות המבוססות על חזקה שלילית, תוך התייחסות למגבלות סטטוטוריות והיעדר ראיות לעיבוד הקרקע כנדרש בחוק. בסופו של דבר, קבע בית המשפט כי החלקות שבמחלוקת שייכות למשיב, ללא הוכחת זכויות בעלות על ידי המערערת. בפסק הדין צוינו סוגיות פרוצדורליות בתביעות עבר, אך הוחלט שלא לקצות הוצאות משפט בשל התנהלות האפוטרופוס.