ע"פ 800/85

תקציר

בית המשפט העליון אישר את הרשעתו של המערער במעורבותו בסיכול מזימה לפגוע במסגדים בהר הבית, תוך הסתמכות רבה על עדותו של שותפו לפשע, מחסיה, שהוכרז כלוקה בנפשו. בית המשפט הפעיל מסגרת הערכה תלת-שכבתית כדי להעריך את מהימנות עדותו של מחסיה, בהתחשב במצבו. הדבר היה כרוך בהתחשבות בהתרשמות בית המשפט מהעד, בעקביות הפנימית של העדות, ובעיקר, בצורך באישוש חיצוני. למרות טענות המערערות על מהימנות העדות בשל הסכיזופרניה הפרנואידית של מחסיה ועברו עם סמים, מצא בית המשפט ראיות חיצוניות מספיקות התומכות באשמתו של המערער. זה כלל תרמיל גב הקשור לעבירה, אמירות מפלילות של המערער ושיחה מוקלטת המרמזת על מעורבותו. טענת ההגנה כי מצבו הנפשי של מחסיה והשפעתו הפוטנציאלית של שותפו לפשע, לימאי, הפכו את עדותו לבלתי אמינה, נדחתה מאחר שראיות חיצוניות איששו אותה במידה מספקת. זאת ועוד, דבריו של המערער על הריסת מסגדים ועבר פלילי קודם חיזקו את ההרשעה. נוכח חומרת ניסיון העבירה ובעיותיו המשפטיות הקודמות של המערער, אישר בית המשפט גם את עונש שמונה שנות המאסר, תוך הדגשת התוצאות החמורות שהיו עלולות לנבוע אלמלא סוכלה המזימה.