ע"ב 8097/03

תקציר

בית הדין התייחס לתביעה שהגיש תובע בדרישה לקצבת פרישה, הפרשי פיצויי פיטורים, הפרשות לקופות גמל ופיצויים בגין פיטורים שלא כדין, לצד תביעה שכנגד של המעסיק להחזר חופשה בתשלום יתר. התובעת, שהועסקה על ידי הנתבעת בין השנים 1982-2003, ערערה על תחולת ההסכם הקיבוצי משנת 1998 הקובע תנאי פרישה נדיבים לאחר מיזוג. התובע טען להבטחה להטבות דומות, שנדחקו לשוליים על ידי בית המשפט בהסתמך על ראיות לא מספיקות ועדויות לא עקביות. בית המשפט דחה גם תביעות להפרשי פיצויי פיטורים והפרשות לקופות גמל, בקובעו כי הנתבעת עמדה בתנאים מוסכמים, לרבות הסכם פנסיה שביטל תביעות פיטורים נוספות. מאבקיה הכלכליים של הנתבעת, המשך העסקתה של התובעת אצל משקיעים חדשים ופגיעה לכאורה בזכות השימוע הביאו להצלחתה החלקית של התובעת בתביעת הפיטורים שלא כדין, כאשר בית המשפט פסק 7,000 ₪ בגין עוגמת נפש. אלא שתביעה שכנגד בגין חופשה בתשלום יתר הצליחה, וחויבה להשיב לתובע 6,565 ₪. הוצאות משפטיות משמעותיות הוטלו על התובע בשל טענה "מנופחת", דבר המאותת על זהירות שיפוטית מפני הגשת תביעות בלתי מוצדקות. אחד מחברי הפאנל הביע דאגה, והציע הוצאה צנועה יותר כדי לא להרתיע תביעות לגיטימיות עתידיות. ככלל, דחה בית המשפט את עיקר טענות התובעת, תוך הדגשת ליקויים ראייתיים, ודבק בעמדת הנתבע בעיקר בשל תיעוד אמין ודבקות חוזית.