ע"א 35398-02-20

תקציר

הסכם השכירות בין המערערת למשיבה איפשר למערערת לבצע התאמות לפי שיקול דעתן, בכפוף לאישור מראש ובכתב של המשכיר, שהמשיבה התחייבה שלא לסרב לו אלא מטעמים סבירים. אין חולק כי המשיב לא נתן אישור מראש ובכתב למערער לשבור חלון, וכי הם הביעו בעבר מורת רוח מכך. עם זאת, הראיות מצביעות על כך שהמשיב הסכים בעל פה לשבירת החלון בשלב כלשהו לאחר הסירוב הראשוני. מעשיו של המשיב, לרבות התרת המשך העבודה בנכס ואי מחאה על החלון השבור עד שלושה חודשים לאחר מעשה, מעידים על הסכמתם. זאת ועוד, בית המשפט מצא כי סירובו הראשוני של המשיב לא היה סביר, וכי הם פעלו בחוסר תום לב. בית המשפט התייחס גם לאי תשלום דמי השכירות על ידי המערערת במשך מספר חודשים. עם זאת, נקבע כי אי תשלום זה הוסכם על שני הצדדים, שכן המערערת התעכבה בפינוי חדר התקשורת. בית המשפט קבע כי טענת המשיב בדבר היעדר בטוחות מתאימות אינה תקפה, שכן המשיב איפשר למערערת לתפוס חזקה בנכס למרות ההפרה הנטענת. ככלל, הגיעו השופטים למסקנה כי אין במעשיה של המערערת משום הפרה יסודית של הסכם השכירות המצדיקה ביטול ופינוי. לפיכך, הערעור מתקבל, והמערער פטור מפינוי הנכס ומתשלום הוצאות משפט או שכר טרחת עורך דין. יש להשיב את דמי הביטחון והפיקדון ששילמה המערערת.