רע"א 10720/07

תקציר

חוק הבוררות תשכ"ח-1968 מסדיר ערעור על החלטות בית המשפט בתיקי בוררות בישראל. ערעורים ניתנים רק בנסיבות חריגות, הכרוכות בדרך כלל בשאלות משפטיות או ציבוריות החורגות מהאינטרסים של הצדדים המיידיים. במקרה דנן, נדחתה בקשת רשות ערעור על החלטת ערכאה נמוכה יותר בעניין פסק בוררות, שכן השופט לא מצא נסיבות חריגות המצדיקות את התערבותו. השופט הסביר בקצרה את ההיגיון מאחורי החלטה זו. ראשית, באשר לבקשה לאישור פסק הבורר בצלאל, אישר השופט את החלטת הערכאה הנמוכה יותר שדחתה אותה בנימוק שאין מדובר ב"פסק בורר" כהגדרתו בחוק. יתר על כן, מאחר שהמבקש הסכים בעבר לבטל פסק בוררות זה, נמנע ממנו לנסות לאשרו שוב. בהמשך לפסק הבורר זילר, הסכים השופט עם סיווגו של בית המשפט הנמוך יותר כפסק בורר סופי ומחייב. השופטת הדגישה כי פסק הבוררות אכן מהווה הכרעה סופית בעניין, במיוחד לאור העובדה שהמשיבים ויתרו על סעד כספי נוסף. לבסוף, הסכימה השופטת עם דחיית טענת המבקשים כי נמנעה מהם הזדמנות הוגנת להציג ראיות, וציינה כי טענה זו הועלתה בנוחות רק לאחר שפסק הבוררות נמצא שלילי. משכך, נדחתה בקשת רשות הערעור מבלי שנדרשה אף לתגובת המשיבים, והוטל על כל צד לשאת בהוצאותיו המשפטיות.