דב"ע מט/98 - 0

תקציר

עניינו של פסק הדין בחובת תשלום דמי ביטוח לאומי על הכנסתו של בעל מניות בחברה משפחתית, כהגדרתה בסעיף 64א לפקודת מס הכנסה. שני ערעורים הוגשו על פסיקות סותרות של בתי המשפט האזוריים בנושא זה. הערר הראשון, דב"ע מט/98-0, הוגש על ידי וייס, עובד ומנהל בחברה משפחתית, שטען כי אין לחייב את הכנסות החברה הכלולות בשומתו בדמי ביטוח לאומי. בית המשפט המחוזי קיבל את תביעתו של וייס, אך המוסד לביטוח לאומי ערער לבית המשפט העליון. הערעור השני, דב"ע מט/107-0, הוגש על ידי גולן, בעל מניות בחברה משפחתית, שנחשב עצמאי על ידי המוסד לביטוח לאומי ונדרש לשלם דמי ביטוח על הכנסות החברה המיוחסות לו. גולן טען כי אין לראות בהכנסות החברה את הכנסותיו שלו לצורך דמי ביטוח לאומי. בית המשפט המחוזי דחה את טענת גולן, וגולן ערער לבית המשפט העליון. הרכב בית המשפט העליון, בראשות השופט אליסוף, דחה את הערעור בדב"א מט/98-0 וקיבל את הערעור בדב"א מט/107-0. בית המשפט קבע, כי הכנסתה של חברה משפחתית המיוחסת לחבר מטעמי מס הכנסה אינה נחשבת כהכנסתו לצורך דמי ביטוח לאומי. בית המשפט הדגיש כי החברה המשפחתית מוכרת רק בתחום דיני מס הכנסה, והכנסותיה מיוחסות לחבר לצורכי חישוב מס בלבד. על פי חוק הביטוח הלאומי והתקנות הרלוונטיות, אין לכלול הכנסות מחברה משפחתית בחישוב דמי הביטוח הלאומי. זאת ועוד, ציין בית המשפט כי ההטבות המשולמות למבוטחים מבוססות על הכנסתו העצמית, כאמור בפקודת מס הכנסה, ואינן כוללות הכנסה מיוחסת של חברה משפחתית. בנוסף, מדיניות מס הכנסה תומכת בפרשנות זו, וקובעת כי הכנסה של חברה משפחתית המיוחסת לחבר אינה נחשבת לחלוקת רווחים או דיבידנדים. משכך, קבע בית המשפט העליון כי ערעורו של וייס בדב"ע מט/98-0 לא צלח, ואילו ערעורו של גולן בדב"א מט/107-0 התקבל. המוסד לביטוח לאומי חויב לשלם הוצאות בסך 2,500 ₪ בתוספת מע"מ לכל אחד מהמשיבים, וייס וגולן.