ת"א 40935-02-20

תקציר

התובעת, במקצועה, ייצגה את הנתבע בהליכים משפטיים שונים במשך כחמש עשרה שנים ללא הסכם שכר טרחה בכתב, למעט ההסכם הראשון בנוגע להליכי גירושין. התובעת טענה כי הנתבע הסכים לשלם לה שכר טרחה לאחר שימכור את ביתו, אולם הנתבע הכחיש זאת. כמו כן, לא נמצאו עדויות לדיונים כלשהם בנוגע לתשלום שכר טרחה זה לאורך שנות הייצוג. בית המשפט מצא כי האחריות להיעדר הסכם שכר טרחה כתוב מוטלת על עורך הדין התובע, ומשכך, יש לפרש כל אי בהירות ביחס להסכם לטובת הנתבעת. יתר על כן, התובעת לא הביאה כל ראיה לכך ששכר הטרחה יידחה עד למכירת בית הנתבע. לפיכך, עילת התביעה לכל האישומים, למעט אלה הקשורים להליכים אזרחיים, קמה בעת הייצוג ולכן התיישנה לאחר שבע שנים. בגין ההליך האזרחי בו ייצג התובע את הנתבע בשנים 2016 ו-2017, הורה בית המשפט לנתבעת לשלם לתובע סך של 57,121 ₪ כולל מע"מ, וכן הוצאות בסך 9,500 ₪. סכום זה חושב על פי הערכת המומחה לשכר טרחה מתאים, בניכוי הפחתה של 25% בשל החפיפה בין שני התיקים, ובניכוי סכום ההוצאות שנפסקו לנתבע באותם מקרים שהתובע שלשל לכיסו. בנוסף, בית המשפט הורה לנתבעת לשלם 14,625 ₪ כולל מע"מ עבור עבודתה של התובעת בהכנת הסכם מכר, ומצא כי סביר להניח שהתובעת הכין הסכם אחד (עם מספר טיוטות) עבור הנתבעת. הסכום הכולל שהנתבע הורה לשלם לתובע עמד על 71,746 ₪, וכן חויב הנתבע בהוצאות המשפט של התובע בסך 9,500 ₪.