תמ"ש 14798-03-11

תקציר

התובע, בנו של הנתבע, תבע את אביו על כך שלא העביר זכויות בדירה בדימונה כפי שהובטח לכאורה. עוד טען התובע כי הלווה לאביו 100,000 ₪ שלא נפרעו ודרש תשלומי שכר דירה עבור הדירה. הנתבע טען כי העברת הדירה הייתה למראית עין בלבד, כדי להתחמק מתשלומי מס, ולכן העסקה בטלה. לחילופין, טען הנתבע כי עומדת לו הזכות לבטל את ההעברה מכוח דיני המתנה, דבר שבית המשפט קיבל. השופטת קבעה כי העברת הדירה אכן הייתה חוזה למראית עין ולכן בטלה, וכי התובעת לא נתנה כל תמורה בגין ההעברה. יתר על כן, תמיכתו של התובע במאבק המשמורת של אחותו נגד אביהם נחשבה להתנהגות מחפירה, שאפשרה לנתבעת לבטל את ההעברה לפי חוק המתנות. עוד קבעה השופטת כי התובע לא הוכיח כי הלווה לאביו 100,000 ₪ ולכן דחה את התביעה להחזר. לאחר שתביעת התובע נדחתה על כלא פיה, נפסקו לנתבע הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך 20,000 ₪.