בג"צ 10749/08

תקציר

העתירה בפני בית המשפט מבקשת ממשרד החינוך לקבוע כללי תקצוב הסעות המתחשבים באופיים הייחודי של מוסדות החינוך של העותרת, או לחילופין ליישם את כלל "המוסד הקרוב ביותר" בשוויון מלא בכל הנוגע להפעלתו בחינוך הממלכתי. עוד מבקשת העותרת מבית המשפט להורות למשרד לבחון מחדש את הפעלת מערכת המידע הגיאוגרפי (GIS) לצורך קביעת זכאות להסעה ולהקים ועדת חריגים שתדון בעררים של תלמידים שנמצאו בלתי כשירים להסעה. מן העובדות עולה כי משרד החינוך שילם בעבר לתלמידיו של העותר את מלוא עלות ההסעות. עם זאת, בשנת 2006 שינה המשרד את מתכונת המימון והחל להחיל על העותר את כלל "המוסד הקרוב ביותר". העותרת טוענת כי הכלל אינו מתאים משום שמוסדותיו בנויים באופן אקראי ונעדרי תכלית אינטגרציה. המשיב מס' 1 (משרד החינוך) טוען כי בחירת ההורים במוסד מרוחק אינה מחייבת את המדינה לממן הסעות, וכי מערכת ה-GIS מדויקת. המשיבה מס' 2 תומכת בטענות העותרת וטוענת כי קיימים ליקויים מהותיים במערכת ה-GIS. המשיב 3 טוען כי יש להחיל את כלל "המוסד הקרוב ביותר" במלואו על העותרת ללא התאמות. בית המשפט קובע כי החלת כלל "המוסד הקרוב ביותר" על ידי משרד החינוך עולה בקנה אחד עם הדרישות החוקיות של שוויון ושמירה על אופיו של החינוך החרדי. הכלל אינו מונע מההורים לבחור מסגרת חינוכית המתאימה להשקפת עולמם. עוד קובע בית המשפט כי מערכת ה-GIS מדויקת בהנחה של נתוני קלט נכונים, וכי כל טעות צריכה להיות מטופלת באופן פרטני על ידי ועדת חריגים. כמו כן, בית המשפט קובע כי חל הכלל של המוסד הקרוב ביותר, והורים אינם יכולים לבחור בית ספר מתוך תת-זרם של מוסדות העותרת. לבסוף, בית המשפט מציין את נכונות המשרד למפות את מוסדות העותר וקובע כי מקרים חריגים צריכים להיות מטופלים על ידי ועדת חריגים. אשר על כן, העתירה נדחית, והעותר נדרש לשלם רק את הוצאות משפטו של המשיב מס' 1.