ע"א 36946-04-16

תקציר

הערעור מתייחס לשתי תביעות שהוגשו לבית משפט השלום בבאר שבע, בעקבות הפסדים כספיים שנגרמו למערער, עידן לילוף, כתוצאה מהשקעות באופציות מט"ח הנסחרות בבורסה לניירות ערך בתל אביב, שלגביהן סירב לכאורה בנק מזרחי טפחות בע"מ לבצע את הוראותיו. התביעה הראשונה, שהוגשה על ידי לילוף, דרשה פיצויים כספיים בסך 185 אלף שקל ו-25 אלף שקל בגין עוגמת נפש מהבנק, שלושה מעובדיו ושני נתבעים נוספים. התביעה השנייה, שהוגשה על ידי הבנק, ביקשה מלילוף 63,875 שקל בגין יתרה שלא שולמה בחשבונו. בית משפט השלום דחה את תביעתה של לילוף וקיבל את תביעת הבנק בפברואר 2016, מה שהוביל את לילוף להגיש ערעור. הערעור מתמקד בראיות המומחה - או היעדרן - שהציג לילוף, ובסבירות התנהלות הבנק כלפיו, בפרט בכל הנוגע לביצוע הוראותיו וניהול חשבונו. שופטת הערעור, המשנה לנשיאה שרה דברת, מדגישה כי נטל ההוכחה מוטל על לילוף בתביעתו נגד הבנק, וכי נדרשות ראיות מומחה כדי לנווט בסוגיות המורכבות סביב מסחר באופציות ודרישות ביטחונות. השופטת דברת מציינת כי לילוף לא הציג כל עדות מומחה או חוות דעת לתמיכה בטענותיו, וכי הוא היה מודע לכללים ולנהלים של הבנק. זאת ועוד, לילוף לא הוכיח כי התנהלות הבנק הייתה בלתי סבירה או כי הרווחים שלטענתו הפסיד אכן היו אפשריים. לפיכך, נדחה הערעור על דחיית תביעתה של לילוף (ע"א 2462/09), ולילוף חויבה לשלם לנתבעים הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך 12,000 ₪. בהתייחסה לטענת הבנק נגד לילוף (ע"א 3218/09), טוענת השופטת דברת כי על הבנק עמד נטל ההוכחה במקרה זה והוא לא עמד בו. הבנק לא הביא ראיות מספיקות לכך שפעולותיו בניהול חשבונו של לילוף היו סבירות והכרחיות, למרות חובות האמון והזהירות המוגברות המוטלות על לקוחותיו. השופט מקבל את טענתו של לילוף כי פעולות הסגירה של הבנק בחשבונו גרמו ליתרת החוב שבגינה ביקש הבנק פיצוי, והעד המרכזי של הבנק לא סיפק הבהרות בעניין זה. מאחר שהבנק לא הצדיק את מעשיו במידה מספקת, הערעור מתקבל על טענת הבנק, ודרישת הבנק לתשלום מלילוף בטלה. באשר להוצאות הערעור, מפעיל השופט דברת שיקול דעת ומורה ללילוף לשלם הוצאות לבנק בסך 10,000 ₪, בהתחשב בפנייתו הרבות והחוזרות ונשנות וכן בהתנהלותו הבלתי ראויה כלפי בית משפט קמא, חרף התנצלותו. לבסוף, הפיקדון שהעמיד לילוף יועבר לבנק ולנתבע נוסף. הערעור נשמע ופסק הדין ניתן בהעדר הצדדים ונחתם ביום 14.9.16.