עב"ל 37541-01-12

תקציר

בית המשפט בחן את ערעורו של המערער אשר טען לאירוע עבודה חריג ביום 3.2.08, אשר השפיע עליו לכאורה לרעה. החלטת בית המשפט המחוזי לדחות את התביעה התקבלה, שכן ממצאיהם העובדתיים נמצאו מדויקים על ידי ערכאת הערעור. ערעורו של המערער הטיל ספק בממצאים העובדתיים ובמשקל שניתן לראיות ולעדויות בית המשפט המחוזי. ערכאת הערעור שבה ואישרה את אמת המידה לפיה בדרך כלל אין הם מתערבים בקביעות עובדתיות כאלה אלא אם קיימת סיבה משכנעת, שלא נמצאה במקרה זה. בית המשפט המחוזי ציין כי היו סתירות רבות בדיווחי המערער על האירוע במסמכים ובהצהרות שונות. בנוסף, המערערת לא הוכיחה כל בסיס ממשי לבחינה מחודשת של מסקנות אלה. בית המשפט הגיע למסקנה כי המצב אינו מצדיק מינוי מומחה רפואי, שכן אין ראיות אובייקטיביות התומכות בטענה לאירוע חריג. יתר על כן, למרות שהמערער הזכיר לחץ במקום העבודה הנוגע להגדלת תפוצת העיתונים, הדבר לא נתפס כאירוע חריג באמות מידה סבירות, מה גם שהוא לא שינה את עומס העבודה שלו לפני האירוע. ברשומות רפואיות מאותה תקופה לא נמצאו כל התייחסות לאירוע חריג במקום העבודה, דבר המחליש את טענות המערערת. מהעדר תיעוד כזה משתמע כי לו היה המערער חווה לחץ משמעותי הקשור לעבודה, סביר להניח שהוא היה מועבר לרופאיו במהלך ביקורים רפואיים מרובים. משכך, בשל חוסר היכולת להוכיח כי התרחש אירוע עבודה חריג, אישר בית הדין את דחיית הערעור ולא מצא בסיס לכיסוי הוצאות, ונתן את פסק הדין הסופי ביום 28.4.2013.