ב"ש 9899/07

תקציר

פסק הדין המדובר הוא ביחס לערעור על החלטת בית המשפט לתעבורה לאשר את שלילת רישיון הנהיגה של אדם ואת איסור השימוש ברכב למשך 30 יום. המערער נעצר על ידי המשטרה בשעות הבוקר המוקדמות של יום שישי ונחשד בנהיגה בשכרות בשל ריח אלכוהול. היא הסכימה לעבור בדיקת נשיפה אך לא הצליחה לספק נפח אוויר מספיק לתוצאה נאותה. לאחר שלא ביצע את הבדיקה פעם נוספת, סירב המערער והונפק לו דו"ח. המערערת קיימה דיון ביום שבת, בו לא יוצגה על ידי עורך דין, וכתוצאה מכך נשללו רישיונה והשימוש ברכב. המערערת טענה כי יש לבטל את ההחלטה בשל היעדר ייצוגה, היעדר ראיות מספיקות לנהיגה בשכרות והפגיעה הבלתי מידתית שנגרמה לאמה, בעלת הרכב. עם זאת, בית המשפט דחה את הערעור. על פי פקודת התעבורה, סירוב לבצע מבחן שכרות נחשב כנהיגה בשכרות, וסירובו של המערער הביא לחזקת אשמה חלוטה. בית המשפט גם לא מצא טעם בטענותיה האחרות של המערערת בדבר תנאי הדיון והבעלות ברכב. לפיכך, ההחלטה המקורית לשלול את רישיונו של המערער ולאסור על שימוש ברכב אושרה.