ב"ל 9402-01-19

תקציר

התובע, חשמלאי שעבד במפעלי ים המלח למעלה מ-40 שנה, הגיש תביעה להכרה בליקויים בכתף ובעמוד השדרה הצווארי שלו כמחלת מקצוע או מיקרו-טראומה שנגרמה כתוצאה מעבודתו. אלא שהנתבע, המוסד לביטוח לאומי, דחה את תביעתו. התובע טען כי ליקויו נבעו מאופי עבודתו, שכללה עבודה עם ידיו מעל ראשו ועל ברכיו. מנגד, טענה הנתבעת כי לא אירעה תאונת עבודה כהגדרתה בחוק וכי מצבו של התובע נבע מבעיות רפואיות בסיסיות. בנוסף, הנתבעת טענה כי לא היה קשר סיבתי בין תנועותיו של התובע בעבודה לבין פציעותיו. לאחר ששקל את הראיות שהוצגו על ידי הצדדים, מצא בית המשפט כי התובע לא סיפק הוכחה מספקת לפעולות חוזרות ונשנות לאורך זמן שיכולות להצדיק את ההכרה בליקויו כמיקרו-טראומה. עבודתו של התובע כללה עבודה מגוונת ומשתנה לאורך כל המשמרת שלו, ללא שגרה קבועה של תנועות קבועות בפלג גופו העליון. יתר על כן, חלק ניכר מעבודתו, בעיקר בשנים המאוחרות של עבודתו, עסק בעבודה משרדית. עוד ציין בית המשפט כי התובע לא הוכיח כי ביצע פעולות מונוטוניות הקשורות לתנועת כתפיו וצווארו במשך שעות רבות בכל יום במהלך עבודתו כחשמלאי. במקום זאת, משימותיו היו מגוונות, ודרשו ממנו למלא תפקידים ותנועות שונות. יתר על כן, התובעת עבדה לצד שותף, מה שאומר שמשך הפעולה התחלק בין שני העובדים. באשר לתקופות בהן עבד התובע כמנהל עבודה, ציין בית המשפט כי עבודתו הפיזית פחתה באופן משמעותי, דבר המערער עוד יותר את טענתו. התמונה הכוללת תיארה שגרת עבודה מגוונת, עם פעולות שונות המבוצעות מדי יום. משכך, פסק בית המשפט כנגד התובע בקובעו כי לא עמד בנטל ההוכחה לביסוס תשתית עובדתית למיקרו-טראומה. התביעה נדחתה ללא צורך במומחה רפואי, ולשני הצדדים נמסר כי עומדת להם הזכות לערער על ההחלטה בתוך 30 יום מיום קבלת פסק הדין.