תלה"מ 4713-04-19

תקציר

פסק דין זה עוסק בשתי תביעות כספיות הנובעות מסכסוך בין בני זוג. ראשית, תביעת המזונות עניינה בבקשת התובעת כי הנתבע ישתלם במזונות שני ילדיהם הקטינים, בני 12.5 ו-7, לאחר גירושיהם. התובע ביקש תרומה חודשית בסך 3,080 ₪ בתוספת הוצאות נוספות, בנימוק של יכולתו של הנתבע לעבוד ולתרום למשפחה. עם זאת, השופט קבע כי שני ההורים חייבים במזונות הילדים על בסיס יכולותיהם הכלכליות היחסיות. הם קבעו את צרכי הילדים על 1,550 ₪ כל אחד, כולל מצרכים והוצאות לאחזקת משק הבית, וקבעו כי הכנסתם הפנויה של התובע והנתבע תעמוד על 3,000 ₪ ו-4,500 ₪, בהתאמה. כתוצאה מכך, חויב הנתבע לשלם 1,150 ₪ לילד, כאשר חובות העבר נפרעו בתשלומים חודשיים של 400 ₪. השופטת פירטה גם את אופן התאמת דמי המזונות, לרבות הצמדתם למדד המחירים לצרכן ופירוט אמצעי התשלום ומשכי הזמן. שנית, התביעה לדמי שימוש נגעה לבקשת הנתבע לפיצוי בגין דירתם המשותפת, ממנה טענה הנתבעת כי פונתה על ידי התובע. הנתבע ביקש תשלום עבור התקופה בה הורחקו לכאורה מהדירה עד למכירתה הסופית. עם זאת, השופטת דחתה טענה זו, בנימוק של עזיבת הנתבע מרצון והמשך השימוש בדירה תוך בילוי עם הילדים. השופטת ביססה החלטה זו על חוק המקרקעין ועל העובדה שהנתבעים לא הוכיחו שהם מנועים מלהשתמש בדירה. כל צד חויב לשאת בהוצאותיו, ופסק הדין הותר לפרסום ללא פרטים מזהים. פסק דין מקיף זה נועד להסדיר את ההיבטים הכספיים של גירושי בני הזוג, תוך מתן בהירות ומבנה לאחריות ההורית השוטפת שלהם ולענייני הנדל"ן.