ע"א 1969/20

תקציר

בית המשפט החליט לדחות את הערעור שהגיש נושה, כנגד מכירת בית השייך לחייב. ההליכים המשפטיים הממושכים סביב מימוש הבית החלו בשנת 2015, במהלכם נעשו ניסיונות רבים מצד החייב ובני משפחתו למנוע את המכירה מטעמים פרוצדורליים. בית המשפט לא מצא טעם בטענות המערערת, שהתבססו ברובן על טענות שנדחו בעבר. הטענה המרכזית בדבר ירידת ערכו של הבית הופרכה נוכח גובה החוב, ולא הותירה עודפים גם אם נמכרו במחיר שהוצע על ידי המערערת. בית המשפט דחה גם את הטענה כי לא ניתנה למערערת הזדמנות לפדות את הנכס, וקבע כי הטענות הרבות שהעלו המערער והחייב חסרות ראיות, וכי כל ניסיון לפדיון אינו סביר בהתחשב במצבם הכלכלי. הובהר כי למערער היה ייצוג הולם לאורך כל ההליך, ואיחוד ההליכים תחת ערכאה פלילית היה מוצדק בנסיבות העניין. לבסוף, מצא בית המשפט כי טענתה של המערערת כי לא הבינה את ההשלכות של חתימה על ערבויות עבור אחיה הייתה בטרם עת ולא נתמכת. השופט א' ברון הגיע למסקנה כי פעולות נוספות לעיכוב מכירת הבית הן חסרות תוחלת, ודחה את הערעור על הסף, מבלי להורות על הוצאות כלשהן בשל מצבו הכלכלי של המערער. השופט י' והשופט י' אלרון הסכימו עם פסק הדין המפורט.