ע"פ 461/92

תקציר

בפסק דין מקיף בערעורים על הרשעות הקשורות לעבירות סמים, סקר בית המשפט העליון שני כתבי אישום עיקריים: האחד עסק ברכישה ועסקה של קוקאין על ידי המערערים, ובהם בן-אבו, מאדם בשם שקלאר; ומקרה שני של שקלאר בגין ייבוא ומכירה של קוקאין. בית המשפט ניתח סוגיות כגון אופייה של קשירת קשר פלילי, והצביע על כך שהסכמה לביצוע עבירה מגדילה באופן משמעותי את הסיכון להתרחשותה של אותה עבירה, ובכך מהווה קשירת קשר פלילי. ראיות משיחות טלפון היו מכריעות באישור ההרשעות. בית המשפט אישר כי הסכם קשירת קשר אינו דורש את הספציפיות של חוזה אזרחי, שכן האיום החברתי העומד בבסיסו מחייב את סיווגו כפשע. הראיות המרשיעות כללו שיחות טלפון שיורטו שבהן נדונו תוכניות לקנות ולמכור סמים בין הקושרים. בית המשפט התייחס לערעורים על קבילותן של ראיות האזנת סתר וקבע כי הקלטות התקבלו כראוי לאחר זיהוי הקולות. למרות טענות כי פסקי דין קודמים במשפטים קשורים עלולים להטות את הערכות המהימנות של המשפט הנוכחי, בית המשפט מצא את הבסיס הראייתי להרשעות חזק מספיק כדי לדחות ערעורים. העונשים שניתנו – כולל עונשי מאסר בפועל – נמצאו הולמים בהתחשב באופי הפשעים ובחומרתם, ובית המשפט דחה את הטענות בדבר ענישה מופרזת. ההחלטה מאשרת מחדש את איתנות הטיפול בראיות ואת הגדרת קשירת הקשר במשפט הפלילי, תוך הדגשת כוונה ופעולה פלילית בשיתוף פעולה כמרכזיים לאישור הרשעות בעבירות סמים חמורות.