ב"ל 27221-03-20

תקציר

התובע, מדפיס ועוזר מדפיס, הגיש תביעה נגד מעסיקו בטענה כי סביבת עבודתו גרמה לירידה בשמיעה. עיקרי טענתו היו שהוא עבד במשך שבע שנים במרתף ללא חלונות עם כמה מכונות רועשות, מה שהוביל לרעש חזק תמידי. הוא ציין כי המעסיק לא סיפק ציוד מגן וכי הוא השתמש מדי פעם במיגון אוזניים משלו, שכן היה קשה לתקשר עם עמיתים ולקוחות בעת לבישתו. המעסיקה הנתבעת טענה כי מקום העבודה אינו רועש וכי אין קשר בין תנאי העבודה של התובע לבין ליקוי השמיעה שלו. לאחר בחינת הראיות והעדויות, קבע השופט כי התובע עמד בהצלחה בנטל ההוכחה. השופט קיבל את טענת התובע כי עבד בסביבה רועשת, ומצא את עדויותיו שלו ושל עדו אמינות יותר מאלו של ההגנה. השופטת התייחסה גם להיעדר מדידות רעש במהלך העסקתו של התובע ולירידה ברעש במקום העבודה לאורך השנים שחלפו מאז עזיבתו, ומצאה כי המדידות שנערכו שנתיים לאחר עזיבתו אינן מייצגות את רמות הרעש במהלך עבודתו. כמו כן, קבעה השופטת כי הקשר הרפואי בין תנאי עבודתו של התובע לבין ליקוי השמיעה שלו צריך להיקבע על ידי מומחה רפואי. לפיכך החליטה השופטת למנות מומחה רפואי בתחום אף אוזן גרון לבדיקת הקשר הסיבתי בין ליקויו של התובע לבין תנאי עבודתו.