ע"א 325/12

תקציר

הערעורים שהגישו עזרא ורוזנבלט עוסקים בפגמים פרוצדורליים בהליך החילוט ובקביעותיו העובדתיות של בית משפט קמא ביחס להסכם לרכישת דירה, אשר הביאו לקביעה כי רוזנבלט הוא הבעלים האמיתי של הנכס. בית המשפט לא מצא טעם בטענות המערערים בשני הסעיפים. ראשית, באשר לפגמים הפרוצדורליים, טענה עזרא כי קביעתו של בית משפט קמא בפסק הדין כי הנכס המדובר הוא למעשה בבעלותו של רוזנבלט פוגעת בזכותה להישמע. בית המשפט דחה טענה זו, שכן קביעת הבעלות נעשתה במסגרת אחריותו הפלילית של רוזנבלט, ובשלב זה לא התקבלה החלטה אופרטיבית בבקשת החילוט. המשיבה הייתה רשאית לתקן את כתב האישום לאחר הכרעת הדין ולבקש את חילוט הרכוש, וכך עשתה, ולעזרא ניתנה הזדמנות להציג את טענותיה ותצהיריה בתגובה, כקבוע בחוק. בנוסף, הן עזרא והן רוזנבלט טענו כי בית המשפט שגה בכך שהעביר את הדיון בבקשת החילוט מהליך פלילי להליך אזרחי מבלי שהתקיים התנאים לכך. בית המשפט דחה טענה זו משני נימוקים. ראשית, עזרא עצמה ביקשה בעבר את ההעברה, ולכן אינה יכולה כעת לטעון נגדה. שנית, ההעברה הייתה מוצדקת מבחינה פרוצדורלית כדי לא לעכב את המשפט הפלילי. בית המשפט אמנם לא ציין סיבה זו במפורש, אך היא הייתה ברורה מהנסיבות, ולא נגרם למערערים עיוות דין כתוצאה מכך. בית המשפט דחה גם את טענתה של עזרא כי המשיבה עיכבה את הליכי החילוט, שכן לא הראתה כל אמונה כי המשיבה זנחה את זכותה לדרוש חילוט, או כי מצבה הורע כתוצאה מהשיהוי. גם טיעוניו הפרוצדורליים של רוזנבלט לא צלחו. לטענתו, היה על בית המשפט להורות על הגשת כתבי טענות עם העברת ההליך להליך אזרחי, אך תקנות החילוט מפרטות את ההליכים הרלוונטיים, שרוזנבלט לא טען נגדם. כמו כן, לרוזנבלט הייתה זכות להגיש תצהירים הן בהליך הפלילי והן בהליך האזרחי, אך בחר שלא לעשות כן. עוד טען כי לא ניתנה לו הזדמנות לטעון טיעונים בדיון האחרון, אך רישומי בית המשפט אינם תומכים בטענה זו, וממילא לא ביקש להציג טיעונים בשלב מוקדם יותר של ההליך. לבסוף, באשר לקביעות הבעלות, לא מצא בית המשפט עילה להתערב בניתוח ובהערכה המעמיקים של הראיות על ידי בית המשפט המחוזי, אשר תמכו במסקנה כי רכישת הנכס על ידי עזרא הייתה פיקטיבית, וכי רוזנבלט היה הבעלים האמיתי. לפיכך אושרה החלטת בית המשפט המחוזי כי יש לחלט את הנכס לאוצר המדינה. השופט פוגלמן הציע לדחות את שני הערעורים ולחייב כל מערער לשלם למשיב שכר טרחת עורך דין בסך 20,000 ₪. השופטים דנציגר וזילברטל הסכימו עם החלטה זו.