ע"פ 1880/91

תקציר

בית המשפט העליון דחה ערעור על החלטת שופט בבית המשפט המחוזי בירושלים לדחות בקשה לפסילתה מתיק שעניינו עבירות קלון מוסרי שבוצעו בקטינים. השופטת הציעה לחקור את אחת הקורבנות הקטינות בלשכות, שלא בנוכחות הצדדים, הצעה שהפרקליטות ראתה בה אינדיקציה לכך שהשופט אינו סבור שחוקר הנוער מסוגל לנהל את החקירה ביעילות. המדינה ביקשה את פסק דינו של השופט, אך בקשתו נדחתה. בית המשפט העליון קבע כי אף שהצעתה של השופטת הייתה טעות משפטית, אין בה כדי להצדיק את פסילתה, שכן מדובר בהצעה חד פעמית הקשורה לנסיבות הספציפיות של המקרה. יתר על כן, להצעתו של השופט לא היה בסיס בהליך והיא יכלה להביא לפסילת ההליך כולו. עוד ציין בית המשפט, כי לו רצו המערערים לערער על נכונות פרוטוקול המשפט, היה עליהם לבקש תיקון של הרשומה, דבר שלא קרה. הערעור נדחה, ובית המשפט הדגיש כי יש לדון בתיקים כאלה ברציפות תוך זמן סביר.