ע"א 4726/97

תקציר

הערעור והערעור שכנגד מתייחסים לפסק דינו של בית משפט השלום בחיפה שהורה כי אין לכפות על המשיב, המנהל מכון גמילה מסמים, לסגור את המתקן אלא לתת לו שהות למלא את התנאים הנדרשים על פי חוק לקבלת רישיון. המשיב טען כי החלטת המערערים מהווה ניצול לרעה של כוחם וביקש למנוע מהם להתערב בפעילות המתקן. בערעור נטען כי מאחר שהמשיבה אינה עומדת בדרישות הרישיון, יש לסגור את המתקן. בערעור שכנגד נטען כי החלטת הרשות המנהלית לסגור את המתקן לא התקבלה בתוך פרק הזמן הקבוע בחוק, נעדרה הנמקה ושיקול דעת והפלתה את המתקן. עוד נטען כי הדרישות לפי חוק הפיקוח על מוסדות לטיפול במשתמשי סמים הן בלתי סבירות ומנוגדות לחוק היסוד, ולכן יש לבטלן. בית המשפט מוצא כי הטענה בדבר עיתוי תגובת הרשות מופרכת, שכן המשיבה לא הייתה מנועה מלהמשיך ולהפעיל את המתקן והיו לה הזדמנויות רבות לשפר את התנאים. גם הטענות בדבר היעדר הנמקה ושיקול דעת, כמו גם אפליה, חסרות בסיס, שכן המשיב היה מודע לדרישות ולא מילא אותן. עוד קובע בית המשפט כי דרישות הרישוי סבירות ואינן מפרות את חוק יסוד חופש העיסוק, ולכן אין לבטל את החוק ותקנותיו. השופט מגיע למסקנה כי יש לקבל את הערעור, לדחות את הערעור שכנגד ולסגור את המתקן, תוך אפשרות למשיב להגיש בקשה מחודשת לקבלת רישיון לאחר מילוי התנאים הנדרשים. כן חויב המשיב בהוצאות משפט בסך 7,000 ₪.