ת"א 7301-05-09

תקציר

התובע, שהיה נהג משאית, נפגע בתאונת דרכים כאשר רגליו נתקעו בין המשאית לנגרר בעת שניסה לחבר בין שני כלי הרכב לאחר פריקת המשאית. הוא תבע את הנתבעות, מנורה חברה לביטוח בע"מ, שביטחה את המשאית, ואת הראל חברה לביטוח בע"מ, שביטחה את הנגרר, על נזקים לפי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים. הנתבעים טענו כי התאונה לא הייתה תאונת דרכים וכי רישיון הנהיגה של התובע לא היה תקף באותה עת, ולכן הם לא היו חייבים בפיצויו. עם זאת, מאוחר יותר הם חזרו בהם מטענות אלה. בית המשפט קבע כי מדובר בתאונת דרכים וכי רישיונו של התובע בתוקף. נקבע כי התובע השתמש הן במשאית והן בנגרר בעת התאונה ולפיכך שני הנתבעים היו חייבים לפצות אותו ביחד ולחוד, כשהם נושאים בחלקים שווים בנטל. נכותו של התובע הוערכה בשיעור של 78%, אך נכותו התפקודית נאמדה בכ-65% מאחר שבית המשפט סבר כי לא מיצה את כושר השתכרותו למרות נכותו הקשה. בית המשפט פסק לתובע פיצויים שונים, לרבות הפסדי שכר בעבר ובעתיד, סיוע מאחרים, רכישה ואחזקה של רכב נכה, אביזרי שיקום, התאמות דיור, טיפולים רפואיים ונזקים לא ממוניים. סכומים אלה קוזזו מהתשלומים שקיבל התובע מהנתבעים ומהמוסד לביטוח לאומי. בסופו של דבר חויבו הנתבעים לשלם לתובע סך של 2,151,724 ₪, כולל שכר טרחת עורך דין והוצאות.