ת"א 1885/07

תקציר

מדובר בפסק דין על תקופת התיישנות על תביעה כספית בסך 25,911,348 ₪ שהגישו מפרקי שלוש חברות בפירוק, שהן חלק מאשכול החברות המכונה מסגרות אשראי. התביעה הועלתה כנגד התנהלות בעלי השליטה בחברות ונתבעים נוספים, והתייחסה לאירועים שהתרחשו לאחר בריחתו מישראל של בעל השליטה הקודם באשראי, יובל רן. הנתבעים טענו כי התביעה הוגשה מעבר לתקופת ההתיישנות. בית המשפט דחה את טענת הנתבעים וקבע כי הטענה קבילה. הרקע לתיק כרוך ברשת מורכבת של חברות ועסקאות הונאה. קווי אשראי שירותים פיננסיים משלימים בע"מ (בפירוק), שהוקמה בשנת 1968, עברה שינוי בעלות בשנות ה-90, כאשר יובל רן הפך לבעל השליטה העיקרי. החברה הרחיבה את פעילותה באופן משמעותי באמצעות כספים שגויסו מהציבור והלוואות. עם זאת, במחצית השנייה של שנות ה-90 קרסה החברה והותירה אחריה חובות כבדים, על רקע גילויים על ניהול כוזב ומשיכות כספים בלתי חוקיות של בעלי השליטה בה. בשנת 1997 נמלט יובל רן מהארץ והשליטה בו הועברה למשפחת יני. החברה הוכנסה לכינוס נכסים ולאחר מכן פורקה. המפרקים, רו"ח חיים רבינוביץ' ועו"ד יצחק מירון, התמודדו עם אתגרים רבים, בהם מסמכים שהושמדו וחוסר שיתוף פעולה מצד הגורמים הרלוונטיים. הם גילו מעשי הונאה רבים, בהם "פרשת שון תום", "פרשת שי-בר", "פרשת הנדל"ן הנווט ו"פרשת כחלון". הנתבעים הגישו בקשות לדחיית התביעה על הסף, אשר נדחו על ידי בית המשפט. בית המשפט הורה על דיון מקדמי לקביעת תקופת ההתיישנות. הנתבעים טענו כי התביעה הוגשה למעלה משבע שנים לאחר האירועים המדוברים ולכן היא התיישנה. התובעים, לעומת זאת, טענו כי יש לחשב את תקופת ההתיישנות מיום מינוי המפרקים, או לחילופין מהמועד שנודע להם בפועל על התרמית, שהיה לא לפני שנת 2003. בית המשפט פסק לטובת התובעים, וקבע כי תקופת ההתיישנות לא החלה עד שהמפרקים ידעו בפועל על התרמית. השופט מצא את עדותו של עו"ד מירון אמינה, וכי רק בשנת 2003 נודע למפרקים בפועל על העובדות התומכות בטענת המרמה. השופט הדגיש כי סעיף 7 לחוק ההתיישנות מחייב ידיעה סובייקטיבית וממשית, ואין די בחשד או ברשלנות. השופט ציין את הקשיים העומדים בפני המפרקים באיסוף מידע, לרבות חסימת גישה למסמכים וחוסר שיתוף פעולה מצד הצדדים המעורבים. דוחות הביניים שהגישו המפרקים לבית המשפט בשנים 2001 ו-2003 שיקפו את הבנתם המתפתחת לגבי עסקאות המרמה. בית המשפט הגיע למסקנה כי ידיעת המפרקים לא הייתה בשלה דיה כדי להוות ידיעה ממשית על תרמית עד שנת 2003 לערך. זאת ועוד, השופט ציין כי טענת הנתבעים כי ניתן להסיק את ידיעת המפרקים מחקירותיהם ומדיווחיהם אינה מספקת, שכן סעיף 7 דורש ידיעה סובייקטיבית. השופט התייחס גם לפער לכאורה בין גרסתו של עו"ד מירון לזו של המפרק הנוסף, רו"ח חיים רבינוביץ, בנוגע לעיתוי לידיעתם, והסביר כי הרשעתו הקודמת של רבינוביץ' במרמה התבססה על הערכותיו האישיות, בעוד שעו"ד מירון נזקק לראיות קונקרטיות לביסוס טענה משפטית. לאור האמור, דחה בית המשפט את טענת ההתיישנות של הנתבעים, והבהיר כי טענת השיהוי תידון בהליך העיקרי. השופטת הורתה כי עדותם העיקרית של הצדדים תוגש בתצהירים, ובכך תמה הדיון המקדמי על תקופת ההתיישנות.