עמ"ש 31329-07-21

תקציר

פסק הדין המדובר הוא פסק דין של בית המשפט לענייני משפחה בתל אביב בעניין הזכויות בנכס ברמת השרון. התביעה הוגשה על ידי יורשיו של חי א' כנגד אחיו או יורשיהם, בדרישה לבסס את זכויותיהם בנכס על בסיס ייפוי כוח נוטריוני בלתי חוזר עליו חתם אביהם, המנוח א.א., בשנת 1958. מסמך זה העביר מחצית מזכויותיו של המנוח בנכס לחי. בית משפט קמא פסק לטובת המשיבים, תוך הכרה בזכויותיהם בנכס על סמך תוקפו של ייפוי הכוח, ודחה את טענות המערערים בדבר התיישנות ושיהוי. המערערים, חלק מאחיו של חי או יורשיהם, ערערו על החלטה זו. עם זאת, שופטי הערעור, המשנה לנשיאה צילה צפת, השופטת עינת ראביד והשופט נפתלי שילה, הסכימו עם פסק דינו של בית משפט קמא ודחו את הערעור. הם אישרו כי ייפוי הכוח ותצהיר התמורה משנת 1958 היוו עסקת מכר תקפה, המבססת את זכויות המשיבים בנכס. יתר על כן, בית המשפט לא מצא כל ראיה לכפירה או להפרת אמונים שיש בה כדי לגרור את תקופת ההתיישנות, ולא די היה בשיהוי בתביעת הזכויות כדי לדחות את התביעה, במיוחד בהתחשב במאמצי המשיבים לשמור על זכויותיהם. השופטים דחו גם את טענות המערערים בדבר עסקאות סותרות, וקבעו כי ייפוי הכוח ותצהיר התמורה אותנטיים וחלים על הנכס הנדון. כל צד חויב לשאת בהוצאותיו, כאשר המערערים אחראים ביחד ולחוד בהוצאות ובשכר טרחת המשיבים, בסך כולל של 40,000 ₪.