ס"ע 48964-06-11

תקציר

התובעת, עובדת במקצועה, תבעה את הנתבעת לתגמולי תעסוקה לאחר שעבדה אצלה במשך מספר עונות. הסוגיה המרכזית בתיק זה הייתה לזהות את יחסי עובד מעביד ולקבוע את תקופת העסקתו של התובע כדי לקבוע את ההטבות המגיעות לו. בית המשפט הגיע למסקנה כי הנתבע ואדם נוסף, מר סעיד, היו מעסיקים משותפים של התובע. לנתבעת לא הייתה שליטה על תהליך הגיוס, התזמון או פיטורי התובעת, אשר טופלו על ידי מר סעיד. עם זאת, מר סעיד לא היה בעל עסק משלו, עבד באופן שוטף אצל הנתבעת והבטיח אספקת עובדים לצרכיה של הנתבעת. עבודתו של התובע הייתה חלק בלתי נפרד מעסקיו של הנתבע, והכלים בהם השתמש היו ברובם של הנתבעת. בנוסף, הכרתה של הנתבעת בתובע כעובד הזכאי לטיפול רפואי לאחר פגיעתו בעבודה מעידה על יחסי עובד-מעביד. באשר לתקופת העסקתו, מצא בית הדין כי התובע לא עמד בנטל ההוכחה המוטל עליו לתקופה בה טען, שהיא מינואר 2004 ועד דצמבר 2008. תחת זאת, הסתמך בית הדין על היתרי ההעסקה שניתנו לתובע, מהם עולה כי עבד בחודשים יולי-ספטמבר 2006 ומאוקטובר עד דצמבר 2008. עדויותיהם הבלתי עקביות של עדי ההגנה תמכו אף הן בממצא זה. כתוצאה מכך, קבע בית הדין כי התובעת אינה זכאית לפיצויי פיטורים או דמי חגים, אך זכאית להפרשי שכר מינימום ולדמי חופשה. התובע קיבל שכר של 52 ₪ ליום, נמוך משמעותית משכר המינימום, במשך שתי עונות לא רצופות. בית המשפט חישב את הפרשי שכר המינימום המגיעים לתובעת בגין כל עונה והורה לנתבעת לשלם סכומים אלה, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית, מהיום האחרון של כל עונה ועד לתשלום המלא. לתובע נפסקו 316 ₪ עבור פדיון חופשה וסך של 7,862 ₪ עבור הפרשי שכר מינימום, שניהם ישולמו על ידי הנתבעת. כמו כן, בית המשפט הורה לתובע לפצות את הנתבע בגין הוצאותיהם, וקבע את הסכום על 1,750 ₪, בהתחשב בנסיבות המקרה. פסק דין זה הכיר ביחסי העבודה של התובע עם הנתבעת והעניק לו את ההטבות המתאימות, תוך הבטחת קיום חוקי העבודה וזכויות מגן.